שחור

עוד סופ"ש עבר, סופ"ש של התכנסות, שתיקה, בריחה.

הדאון הזה נמשך כבר כמה זמן, אם מוסיפים לזה את הלחץ והעומס בעבודה ואת השבוע הקשה האחרון, כנראה שמגיעים להתייפחות באוטו בדרך לא.ערב משפחתית.

אני לא בוכה בפומבי, אני אוהבת להרטיב את הפנים שלי בפרטיות של הבית שלי או לפחות בפרטיות של האוטו עם הרדיו דולק בפול ווליום.
אולי אוהבת זה קצת מוגזם, אבל אם צריך לבכות אז צריך…

היאוש טיפס לו במעלה הגרון במשך כל היום, היה ניסיון נואש להדחיק אותו ולהציג פרצוף אמיץ ושמח בברית המשפחתית בשישי בצהריים, אבל גוש בגרון אי אפשר להדחיק ליותר מידי זמן.
גוש בגרון חייבים לפוצץ.
גוש בגרון מתפוצץ בצורת דמעות בעיניים ומחשבות שחורות עמוקות.

כי החיים האלו מדכאים.
החיים האלו ארוכים וללא תכלית.
החיים האלו הם לא מה שדמיינתי ובאמת שלא דמיינתי משהו מפואר מידיי.
החיים האלו הם לא מה שדמיינתי והאמת שאני לא מצליחה לדמיין משהו טוב יותר.
החיים האלו קשים ואני יודעת שלא הבטיחו לי משהו אחר, אבל באמת שנמאס לי מהם.

אני לא יודעת אם יש לי תשובה, אני לא בטוחה שאני יודעת מה הלאה.
בא לי להרים ידיים, בא לי להפסיק הכל.
להפסיק עם הקבוצה, להפסיק עם הטיפול, להפסיק עם הכרטיסים בקצביות, להפסיק עם הדייטים, להפסיק עם החיפוש, להפסיק עם הציפיות.
בא לי להרים ידיים, בא לי להפסיק הכל.
אם היה לי אומץ, כנראה שהייתי מפסיקה באמת, סוגרת את הבאסטה וזהו.
אבל אין לי.
אין לי אומץ לעשות את למשפחה שלי, לחברים שלי.
אין לי אומץ להנחיל את הכאב הזה לאנשים האלו רק כי לי קשה.
אין לי אומץ אבל גם אין לי כוח להמשיך ככה.

כי החיים האלו מדכאים.
החיים האלו ארוכים וללא תכלית.
החיים האלו הם לא מה שדמיינתי ובאמת שלא דמיינתי משהו מפואר מידיי.
החיים האלו הם לא מה שדמיינתי והאמת שאני לא מצליחה לדמיין משהו טוב יותר.
החיים האלו קשים ואני יודעת שלא הבטיחו לי משהו אחר, אבל באמת שנמאס לי מהם.

Anouk – The Dark