תגית: Foo Fighters

סופ"ש, תחזור!

הוא הולך להיגמר…
וזה מבאס!
הדבר היחיד שמעודד אותי הוא יום רביעי- סופ"ש שוב!
אמנם אצטרך לשלם על כך במס ארוחות חג משפחתיות מרובות, אבל אני מקווה שזה יהיה שווה את זה…

האמת, זה היה סופ"ש עמוס, או יותר נכון שישי עמוס ושבת רגועה.
נפגשתי בשישי עם חברות לבראנצ' ביקב התשבי – כבר הרבה זמן שאנחנו מנסות לארגן את זה וסופסוף זה הסתדר לכולם וכולם המליצו על הבראנצ' שלהם.
האמת, לא משהו…
האוכל סביר, נחמד, אבל השירות גרוע מאוד! ממש ממש גרוע.
כבר הרבה זמן לא נתקלתי בצוות כ"כ לא שירותי, כ"כ לא נחמד.
השיא היה כשחברה שלי מצאה במנה שלה חתיכת זכוכית, די גדולה וחדה. התגובה של המלצרית: לקחה את הצלחת, חזרה אחרי כמה דקות ואמרה "זיכינו אותך במחיר של המנה" והלכה. כן, בלי סליחה, בלי התנצלות, בלי התייחסות. מיותר לציין שאת התוספת בגין השתייה הם לא טרחו לבטל…
לפחות החברה היתה נחמדה 🙂
אבל אני מודה שהיה לי קצת קשה, העננה הזו שמקיפה אותי בתקופה האחרונה לא ממש הלכה לשום מקום ולפעמים ירדה ממש נמוך ודיגדגה לי את הראש…

התמוטטתי לכדי שינה מוזרה לכמה שעות, נראה לי שהיא פשוט המשיכה את מגמת החלומות הלא ברורים שתוקפים אותי לאחרונה…
ואז התחיל המסע לת"א לחנוכת הבית של בת דודה שלי. למה מסע? כי לכו תמצאו שם חנייה…
האמת? היה נחמד, אווירה יחסית רגועה, בריזה טובה, אחיינים משעשעים, אוכל טוב אבל העננה כבר ירדה די נמוך ולא ממש הצלחתי להשתלב שם.
הנסיעה הביתה היתה לא קלה, גוש לא ברור סתם לי את הגרון ואיים להתפרץ מתוך עיניי והמחשבה של לחזור הביתה לשקט וללבד קסמה לי ודיכאה אותי ביחד.

הלבד הזה של הספה ו-4 הקירות שלי קצת מרגיע אותי…

התעוררתי היום בשעות הצהריים, לאחרונה העייפות גוברת עליי והשינה זו כנראה בריחה לא רעה בכלל. שוב חלום הזוי הפריע את שנתי, משהו שהיה מאוד ברור לי כשקמתי ואין לי מושג מה הוא היה עכשיו.
התלבטתי איך לשרוד עוד יום שבת עם מקרר כ"כ ריק שמישהו היה יכול בטעות לפתוח עבורי פנייה ב"לתת" ובערך ב-14:30 נשברתי והזמנתי משלוח של אוכל לא לגמרי איכותי וטעים, אבל הוא מגיע מהר מבלי שאני צריכה לזוז יותר מידי בשבילו…

במקביל לכתיבה כאן אני צופה בהופעה של הפו פייטרס ב- lollapalooza. מישהו/י היה מספיק נדיב כי להעלות אותו לדף הפייסבוק הישראלי שלהם. לא יודעת למה דווקא בשיר הזה הוידאו כל הזמן נתקע, אבל זה נתן לי זמן קצת לגלות מחדש את Big Me, מסתבר שזה שיר אהבה ממש יפה עם קליפ מנטוס ממש מפגר… (אני לא יודעת איך לקשר לביצוע הכ"כ יפה שבהופעה, אז זכיתם בקליפ המפגר 🙂 )

Big MeFoo Fighters

נחזור לנושא…
אז שבת כבר נגמרה ויום ראשון כבר הגיע, אמנם עדיין חושך בחוץ ויש עוד כמה שעות עד שיום ראשון ייכנס בכל כוחו – אבל רשמית הוא כאן.
כמות הצעדים שנרשמה באפליקציה של הטלפון שלי – 164.
כמות הפרקים שנרשמו אצלי בממיר המקליד – לא נעים לי אפילו להודות.
כמות הפעמים שהקנדי קראש עבד אצלי במחשב – כנ"ל…
באיזשהו שלב של הערב, השעמום התגבר, הפרעת הקשב והריכוז הנרכשת שלי נכנסה להילוך גבוה ולא יכלתי להתרכז רק בבדיחות השנונות של מצב האומה (ברצינות, הם היו חדים היום!) ונדדתי לכל האתרים החביבים עליי וגם זה לא הספיק ומפה לשם – הגעתי לקצבייה
מפה לשם, אפילו כוכבים ואיקסים, אפילו קצת עדכונים, אפילו הודעה אחת נשלחה.
לא יודעת למה,
זה לא רק השעמום, נראה לי שזו גם הידיעה שתכלס אני מחוץ למשחק ואני אסיים את חיי לבד.
זה לא רק השעמום, נראה לי שזה גם הדיכאון הזה שעוטף אותי, מחבק חיבוק דב ולא משחרר.
זה לא רק השעמום, נראה לי שזה גם הלבד האמיתי הזה שהשתלט עליי, שכ"כ נוח לי איתו, שאני כ"כ אוהבת ושונאת…

כמו מעגל שמזין את עצמו, לא יודעת איך לשבור את זה.
לא יודעת איך להתקרב, איך לתת למישהו להתקרב.
כל פעם זה כמו ילדה בת 16, חסרת ניסיון, עם רצון להתקרב ופחד להיחשף.
כמו מעגל שמזין את עצמו, לא יודעת איך לשבור את זה.

מחר כבר כאן, תחילת שבוע קצר.
מחר כבר כאן, הוא יסתיים עם עוד פגישה עם הפסיכולוגית האהובה עליי.
הפתעתי את עצמי (ונראה לי שגם אותה) כשבפעם שעברה סיפרתי לה שנפגעתי, כשדיברנו על איך הרגשתי בקבוצה.
היא רצתה שאפתח את זה בקבוצה, ברור שזה הדבר הבוגר לעשות – אבל אני לא תמיד בוגרת.
אבל באופן מוזר, זה נפתח בקבוצה…
היתה פגישה קשה, המעגל חזר להיות כמעט מלא והתפקידים שקצת השתנו בפגישה הקודמת חזרו לעצמם. עלו כל מיני נושאים, הדברים הסתובבו לכל מיני כיוונים ופתאום מישהי פתחה נושא עם בכי וכאב וטענות לקבוצות. עלו כל מיני נושאים קשורים, הדברים הסתובבו לכל מיני כיוונים ופתאום יצא ממני הקושי שלי עם קבוצות ואינטריגות ו- כלום.
שוב נעלמתי בין כולם, שוב לא ממש רצו או ידעו להתייחס אליי.
בסוף, היתה עקיצה/קריצה מצד הפסיכולוגית החביבה עליי לנושא, אבל היא רק עיצבנה אותי.
מצאתי את עצמי יושבת שם במעגל ונסגרת, העננה השחורה ירדה נמוך יותר ויותר.
ניסיתי למצוא קצה חוט ולהתחבר לנאמר, להגיב, לתרום, לא להיעלם – זה לא ממש הצליח…
בסוף של הסוף, שאלה אותי אחת מהקבוצה מה/מי עיצבן אותי, עניתי שאני לא עצבנית והיא קראה לי שקרנית (בחיוך). לא עיצבנו אותי, פשוט לא היה לי כוח להתמודד…
בחוץ היא שאלה אותי שוב ולמה הייתי שקטה היום – עניתי: "כמו שאמרתי היום, לא קל לי עם קבוצות".
נסיעה הביתה, כביש מהיר, דיסק של היהודים מתנגן כדי להקל על השקיעה ולאפשר את הוצאת האנרגיה עם הצעקות והתיפוף.
לאט לאט הבנתי למה העננה נפלה עליי יותר ויותר שם בקבוצה,
כי הפגישה הקודמת עצבנה והעליבה אותי כ"כ,
כי הפגישה הקודמת הסתיימה בדיון על לא להתגמד אל מול אנשים בגלל הטייטאלים שלהם ואותה אחת ששאלה אותי למה הייתי שקטה הפעם אמרה לי אז שיש לה עוד מלא שאלות אליי לנושא לפעם הבאה והנושא נעלם.
כי שוב הרגשתי שוב איך אני נכנסת לתפקיד הקבוע שלי בחיים, בצד, צופה על כולם משחקים את התפקיד של עצמם וזה היה קצת כמו לראות שידור חוזר של סידרה גרועה.

יש לי בלאגן בראש וזה מתבטא בפוסטים שלי – סליחה אם אני לא ברורה.
יש לי בלאגן בלב וזה מתבטא בפוסטים שלי – סליחה אם אני מברברת יותר מידי.
יש לי רעש בראש וזה מתבטא בפוסטים שלי – סליחה אם הם קופצניים מידי.
יש לי רייקנות בלב וזה מתבטא בפוסטים שלי – סליחה אם הם מלאים בכלום וחוסר בהירות.

שעה וחצי בתוך ההופעה של הפו פייטרס, נשארה עוד חצי שעה ויש לי כמה תובנות:
1. יש אנשים מוזרים שהולכים לפסטיבל רוק ולובשים חולצות ארוכות – נראה לי שבגרמניה אנשים לא מזיעים.
2. דייב הוא מלך – אבל זו לא תובנה חדשה
3. למרות שבמחשב רואים ושומעים יותר טוב מבכל הופעה, אני חייבת ללכת להופעה שלהם!
4. כמה שירים מעולים יש להם! אפילו אלו שאני לא מכירה, אפילו אלו שנשמעים כמו רעש באזניים, אפילו אלו שהם על סף הפופולאריים – הגיטרות, התופים, הצעקות ואפילו הקלידים של רמי עושים לי טוב על הלב…
5. לכו תראו את ההופעה הזו 🙂

אריק איינשטייןזה בראש שלך

אני מתגעגעת אליו, השירה הזו עם הכוונה והחיוך והרצינות,
מי היה מאמין שעוד מעט כבר 4 שנים…

והחיים שלי כולם בראש שלי, 
אין מי שאוהב אותי, אין מי שמחבק אותי,
הכל רק בנדמה לי…

מודעות פרסומת

בא לשכונה בחור חדש

בחור נחמד,
לא לוחץ,
מסמס,
קובע דייטים,
משלם על דייטים (אבל נותן לי גם לשלם),
מתעניין,
אבל…

להמשיך לקרוא

הגיגים

הרבה נושאים הצטברו לי, לא בטוח שהם יתחברו לכדי סיפור שלם,
יכול להיות שהם ישארו הגיגים נפרדים עם חוט כמעט שקוף שעובר ביניהם…

להמשיך לקרוא

הבילבול הזה

אז יצאתי לדייט…

להמשיך לקרוא

אחרי החגים

אני חושבת שזה קונצנזוס, כולם שונאים את 'אחרי החגים'!
והשנה החגים יצאו כ"כ נפלא ש'אחרי החגים' אפילו יותר מבאס מהרגיל…
מה לעשות, קשה לחזור לשגרה…

להמשיך לקרוא