18/5/2020

קצת חסר לי השקט הזה של הקורונה... טוב, הרבה חסר לי השקט. אמצע הלילה (יש שיגידו לפנות בוקר), פחות חלונות מוארים, יותר רעשי מכוניות וחיים. בבוקר כולם עסוקים, פתאום כבר לא מובנת הבטלה, האבטלה. פתאום אני צריכה ליזום, לחפש, לייצר הזדמנויות, התחלות. ואני גרועה בזה. מי אם לא קוראי הבלוג הזה יידע עד כמה אני …

המשך לקרוא 18/5/2020

13/10/2019

כמעט 3 בלילה, שקט בחוץ ושקט בפנים. התמכרתי לחגים, לאין עבודה, לאין סדר יום, לאפשרות להשתבלל עמוק עמוק ולהיעלם לעצמי. זה השקט המטעה, השקט המזוייף, זה שמסתיר את הכל. יש רגעים בהם אני חושבת שהתרגלתי, שהפנמתי, שהשלמתי - הרגעים האלו של השקט המטעה. הבעיה היא הרעש הלבן שמתחת, הוא תמיד שם בתדר חלש, מחכה לרגע …

המשך לקרוא 13/10/2019

14/7/2019

בינתיים עדיין אין התחלה חדשה... בינתיים עדיין אין לי יכולת לפרוק את ההרגשה האמיתית שלי ולא בא לי לבזבז כאן מילים מיותרות. מתישהו זה יקרה, אני בטוחה...

29/6/2019

יש משהו ממלא בשקט הזה שמסביבי. הרעש של אנשים לפעמים מציף אותי יותר מידי ואני חייבת את השקט שלי. אבל אז מגיעים הרגעים האלו שהשקט מתגבר ואיתו המחשבות. יש משהו ממלא בשקט הזה שמסביבי, אבל לפעמים הוא שקט מידי, לבד מידי...

בינתיים אני

שוב ימים של שקט, רעש פנימי בלתי נסבל ממשיך להשתלט והמילים לא מוצאות את דרכן החוצה. אני לא יודעת איך להתמודד עם הרגשות האלו הפעם, בינתיים אני משתבללת. בינתיים אני ישנה יותר מידי ופחות מידי במקביל. בינתיים אני אוכלת יותר מידי ופחות מידי במקביל. בינתיים אני שותקת וצועקת יותר מידי במקביל. בינתיים אני פחות אני …

המשך לקרוא בינתיים אני