14/1/2020

עוד פחות מחודש אני שוב ממריאה, הפעם לשדות השלג המופלאים של הצפון הרחוק. משהו בשקט שבשלג, במרחבים הפתוחים, בצבעים הקרירים קורא לי לשוב. הפעם לא לאיסלנד אהובתי, אלא לשכנתה היפה הפעם לא לבד, אלא עם אחותי ועוד כמה אנשים שפגשתי לראשונה היום. יהיה קר ומגניב! אני מקווה שיהיה מגניב 😉 אני מקווה שהשלווה הקרירה תנוח …

המשך לקרוא 14/1/2020

אז מה היה לנו?

החופש הגדול התחיל ביום חמישי בהודעה גרועה שהבית של ההורים נפרץ, נגנב ואפילו הושחת... המשיך בסרט בנות שהתברר שלא מציג בכלל והפך לסרט מתח חביב (הבחורה על הרכבת, חפשו אותו) ואז הגיע יום שישי... "יום שישי הגיע והוא בא בדיוק בזמן כמה שחיכיתי כבר בעצם למשהו מרגיע ואם הוא פה אז זה סימן שהלך עוד …

המשך לקרוא אז מה היה לנו?

הכי רחוק שאפשר

בא לי לנסוע הכי רחוק שאפשר, להיעלם בלי להשאיר סימן, פשוט... אתמול בלילה לקחתי את הבעל של אחותי לשדה התעופה (פשוט גיסי נשמע זקן מידי), אמצע הלילה והכבישים ריקים. בכניסה לשדה עצרו אותנו לתשאול כי הוא קצת פחות לבנבן ממני, אבל הי - ישראל 2016. הוא נסע לו לשבוע לאיזה סמינר מקצועי ואחותי נשארה עם …

המשך לקרוא הכי רחוק שאפשר

אחת בלילה

אחת בלילה, יותר נכון - 1:11 דקות, זו שעה שצריך לישון בה, לחלום חלומות מתוקים כדי שמחר בבוקר לא יהיו עיגולים שחורים. אחת בלילה, הכוכבים מנצנצים בשמיים וביום טוב אפשר אפילו לראות אותם מעל הראש שלי דרך חלון התקרה. אחת בלילה, המירוץ למיליון נגמר מזמן (פרק משעשע, אבל הקודם היה קורע!) ובטלוויזיה רק סדרות גרועות או …

המשך לקרוא אחת בלילה

עוד מעט בוקר…

עוד מעט בוקר, השמש תעלה, השמים יתבהרו וקרניים חצופות יסנוורו אותי דרך החלון. אולי ירד קצת גשם, טיפות קטנות יטפטפו לי על הגג והחלונות, ירעישו קלות כאילו הגשם יורד ממש באמצע הסלון. עוד מעט כבר שבת, היום השקט בשבוע, היום בו השעון המתקתק לאחור מתחיל לתקתק חזק יותר, השעות עוברות בשקט ושלווה עד שהערב יורד …

המשך לקרוא עוד מעט בוקר…