רגעי חולשה

לפעמים ברגעי חולשה אני עושה דברים מפגרים: נעלמת לעולם, מתכנסת בקונכיה שלי ומסננת את הכמה אנשים שעוד בקשר איתי. אין הרבה כאלו, זה טיפשי... מתעלמת משעות השינה הדרושות לבנאדם נורמלי. אם שפר מזלי וזה סופש או חג, אז היום הופך ללילה והלילה לחור שחור. אם הסופש או החג כבר נגמרו - היום נשאר יום נטול …

המשך לקרוא רגעי חולשה

מודעות פרסומת

ייחלתי

ייחלתי לסוף שבוע רגוע, לקצת שקט ושלווה, לכמה שעות שינה עודפות כדי להרגיע את הנשמה. חיכיתי, ציפיתי ואז הוא הגיע. משך אותי למטה, עמוק מתחת לאדמה. קשר לצווארי משקולת עצומה שלא הצלחתי להתיר. מילא את שק הדמעות שלי עד תום. הציף אותי בכלום וביותר מידי בו זמנית. ייחלתי לסוף שבוע רגוע, בינג' מפואר, דממה מאושרת, …

המשך לקרוא ייחלתי

תמונה

עוד שלושה ימים של שתיקה. שלושה ימים של דממה ופתאום תמונה. בלי מילים. בלי הסבר. כמו מברק שהגיע בלי פרשנות. מה נשמע? הכל בסדר... הא ודא, גישושים לא ברורים של צדדים לא ברורים. הגעתי השבוע לכמה תובנות חשובות: 1. הבנתי למה אני נוטה לקחת אחריות, למלא תפקיד כלשהו - כי זה נותן לי תעסוקה ופוטר …

המשך לקרוא תמונה

רסיסים

כאילו לא נשברתי מספיק, היום אבא היה אצל בביקורת אצל הרופא ומסתבר שהסרטן חזר... עכשיו מחכים לראות אם הוא גדל ובאיזה קצב ולאיזה סוג הוא שייך ואז מחליטים אם ואיך מטפלים, כלומר כמה חודשים של ביקורת חודשית אצל הרופא, לחץ והדחקה במקביל אצלנו... כאילו לא נשברתי מספיק אתמול, היום את הרסיסים שלי שברו עוד קצת... …

המשך לקרוא רסיסים

שבורה

אז האח שלי הקטן מתחתן... זה היה באוויר די הרבה זמן וההימורים נטו לכיוון ספטמבר - הטיול הגדול שלהם, אבל הוא החליט להקדים ולהפתיע. אז האח שלי הקטן מתחתן... זה היה באוויר די הרבה זמן וידעתי שזה ישבור אותי סופית, אבל לא חזיתי עד כמה. אז האח שלי הקטן מתחתן... ואני צריכה למצוא את הכוחות …

המשך לקרוא שבורה

הימים הם ימי כדורגל

הימים הם ימי כדורגל (וגם קצת טניס), הלילות הם לילות מחשבות (וגם קצת הדחקות). ההבנה הזו שפשוט הגעתי לכאן, למצב המוזר הזה, למצב המביש הזה, ללבד הזה, מתחילה לחלחל. לא, ממשיכה לחלחל. שקלתי לקפל הכל, לסגור את הבושה הזו, את קיר הבכי שמתעד כאן את העליות והירידות, את החיוכים והדמעות, את ההצלחות והכשלונות, את השנים …

המשך לקרוא הימים הם ימי כדורגל

צעדתי

צעדתי לכיוון הבית עם שקית של אוכל על כתף אחת, תיק עם כלום על הכתף השנייה וג'אנק פוד בשקיות מרשרשות. צעדתי לכיוון הבית עם שרירים תפוסים מפדלאות של שנתיים שאני מנסה להיפטר ממנה בחודש האחרון, עם כאב ראש חוזר שמסרב להיעלם כבר כמה ימים ומוזיקה באוזניים שבאופן פלא ידעה להגיד בדיוק את מה שניסיתי להדחיק. …

המשך לקרוא צעדתי