רסיסים

כאילו לא נשברתי מספיק, היום אבא היה אצל בביקורת אצל הרופא ומסתבר שהסרטן חזר... עכשיו מחכים לראות אם הוא גדל ובאיזה קצב ולאיזה סוג הוא שייך ואז מחליטים אם ואיך מטפלים, כלומר כמה חודשים של ביקורת חודשית אצל הרופא, לחץ והדחקה במקביל אצלנו... כאילו לא נשברתי מספיק אתמול, היום את הרסיסים שלי שברו עוד קצת... …

המשך לקרוא רסיסים

מודעות פרסומת

שבורה

אז האח שלי הקטן מתחתן... זה היה באוויר די הרבה זמן וההימורים נטו לכיוון ספטמבר - הטיול הגדול שלהם, אבל הוא החליט להקדים ולהפתיע. אז האח שלי הקטן מתחתן... זה היה באוויר די הרבה זמן וידעתי שזה ישבור אותי סופית, אבל לא חזיתי עד כמה. אז האח שלי הקטן מתחתן... ואני צריכה למצוא את הכוחות …

המשך לקרוא שבורה

הימים הם ימי כדורגל

הימים הם ימי כדורגל (וגם קצת טניס), הלילות הם לילות מחשבות (וגם קצת הדחקות). ההבנה הזו שפשוט הגעתי לכאן, למצב המוזר הזה, למצב המביש הזה, ללבד הזה, מתחילה לחלחל. לא, ממשיכה לחלחל. שקלתי לקפל הכל, לסגור את הבושה הזו, את קיר הבכי שמתעד כאן את העליות והירידות, את החיוכים והדמעות, את ההצלחות והכשלונות, את השנים …

המשך לקרוא הימים הם ימי כדורגל

צעדתי

צעדתי לכיוון הבית עם שקית של אוכל על כתף אחת, תיק עם כלום על הכתף השנייה וג'אנק פוד בשקיות מרשרשות. צעדתי לכיוון הבית עם שרירים תפוסים מפדלאות של שנתיים שאני מנסה להיפטר ממנה בחודש האחרון, עם כאב ראש חוזר שמסרב להיעלם כבר כמה ימים ומוזיקה באוזניים שבאופן פלא ידעה להגיד בדיוק את מה שניסיתי להדחיק. …

המשך לקרוא צעדתי

פתאום נהיה חורף

קול המון טיפות המים - מכה לי על החלון. המרפסת שלי מתמלאת שלוליות שלוליות. המופע האור קולי חודר מבעד לתריסים. החור שנפער לי בבטן פעם בחודש לא מצליח להתמלא, והחור שקיים לי בלב מתחיל שוב להתמלא בשחור חורפי שכזה... זה זוחל בגרון, ממלא את הגוף, מתיש את הראש. הימים מתארכים, הלילות מתקצרים, השינה בורחת, הראש …

המשך לקרוא פתאום נהיה חורף

סופ"ש, תחזור!

הוא הולך להיגמר... וזה מבאס! הדבר היחיד שמעודד אותי הוא יום רביעי- סופ"ש שוב! אמנם אצטרך לשלם על כך במס ארוחות חג משפחתיות מרובות, אבל אני מקווה שזה יהיה שווה את זה... האמת, זה היה סופ"ש עמוס, או יותר נכון שישי עמוס ושבת רגועה. נפגשתי בשישי עם חברות לבראנצ' ביקב התשבי - כבר הרבה זמן …

המשך לקרוא סופ"ש, תחזור!

יומיים וחצי

ואוו, אלו היו יומיים וחצי קשים, קשים הרבה יותר מהתקופות האפלות שהיו לי בשנים האחרונות, או לפחות ככה אני זוכרת את זה...   אני לא יודעת איך ולמה זה עבר, אבל נראה לי שהשחור הזה הוא קצת כמו הכאב גרון שלי - פשוט נשאר שם כגוש מוזר, מתחבא, מורגש תמיד אבל ניתן להתעלם ממנו ואז, …

המשך לקרוא יומיים וחצי