פתאום נהיה חורף

קול המון טיפות המים - מכה לי על החלון. המרפסת שלי מתמלאת שלוליות שלוליות. המופע האור קולי חודר מבעד לתריסים. החור שנפער לי בבטן פעם בחודש לא מצליח להתמלא, והחור שקיים לי בלב מתחיל שוב להתמלא בשחור חורפי שכזה... זה זוחל בגרון, ממלא את הגוף, מתיש את הראש. הימים מתארכים, הלילות מתקצרים, השינה בורחת, הראש …

המשך לקרוא פתאום נהיה חורף

מודעות פרסומת

סופ"ש, תחזור!

הוא הולך להיגמר... וזה מבאס! הדבר היחיד שמעודד אותי הוא יום רביעי- סופ"ש שוב! אמנם אצטרך לשלם על כך במס ארוחות חג משפחתיות מרובות, אבל אני מקווה שזה יהיה שווה את זה... האמת, זה היה סופ"ש עמוס, או יותר נכון שישי עמוס ושבת רגועה. נפגשתי בשישי עם חברות לבראנצ' ביקב התשבי - כבר הרבה זמן …

המשך לקרוא סופ"ש, תחזור!

יומיים וחצי

ואוו, אלו היו יומיים וחצי קשים, קשים הרבה יותר מהתקופות האפלות שהיו לי בשנים האחרונות, או לפחות ככה אני זוכרת את זה...   אני לא יודעת איך ולמה זה עבר, אבל נראה לי שהשחור הזה הוא קצת כמו הכאב גרון שלי - פשוט נשאר שם כגוש מוזר, מתחבא, מורגש תמיד אבל ניתן להתעלם ממנו ואז, …

המשך לקרוא יומיים וחצי

זה לא אני

שינה טרופה, כזו שהמודעות עובדת בה שעות נוספות, סופה מגיע מהר מידי ונשארים לאחריה כ"כ עייפים. תחושת איכס, זה לא עוזר שכולם בחופש וכל הפגישות שלי התבטלו. יש לי מלא עבודה אבל מי בכלל מצליח לעבוד עם האיכס הזה שגולש מכל הכיוונים? בנסיעה הבוקר למשרד עשיתי משהו שלא חשבתי שאי פעם אעשה, אמרתי לעצמי מנטרות …

המשך לקרוא זה לא אני

עד 120?!?

קצת לילות אפלים רודפים אותי, לא מעט דמעות הרטיבו לאחרונה את הכריות שלי, מחשבות שקצת שתקו חזרו בשיא הכוח. זה חושך כזה, מוכר. זו העייפות הזו שהגוף פשוט מחקה את הנפש, מתיש. המחשבות על "למה דווקא אני?" מציפות, אני לא מצליחה להבין כלום, לא מצליחה להכיל את החיים שלי וכל הזמן מדענים מנסים להאריך את …

המשך לקרוא עד 120?!?

הקול השבור והממכר הזה…

בזמן האחרון חזרתי לכריס קורנל. אולי זה לא לגמרי מדוייק להגיד שחזרתי אליו, כי לא בדיוק הייתי שלו בעבר. אני מודה שלבושתי גיליתי אותו די מאוחר, אבל רק עכשיו כשהוא החליט לגדוע את הכל בטרם עת ישבתי להקשיב לעומק לשירים האפלים שלו. יש לו קול מדהים. השילוב האלוהי שיש רק לטובים ביותר - יכולת שירה …

המשך לקרוא הקול השבור והממכר הזה…

בבואה

12:45 ישבתי אצל הספר שלי, חנוקה על ידי הסינר השחור, הצוואר מכופף בזווית מוזרה בזמן שהשיער עובר שדרוג קל. במראה השתקפה דמות, מישהי שלרגע לא זיהיתי. פוסט בהמשכים... עצבות עמוקה בעיניים שרוב האנשים לא מזהים, עיגולים שחורים מתחת לעיניים שלא הוסתרו הבוקר ומדגישים את העייפות ואולי גם את היאוש, כפלים דוחים בצוואר שמצליחים לגלות את …

המשך לקרוא בבואה