4/6/2020

נסעתי היום באיילון לראשונה מיזה הרבה, הרבה, הרבה זמן ותכלס - לא התגעגעתי לפקקים... אבל היה משהו נחמד בזה שהייתי חייבת להתלבש יפה, אולי אפילו קצת להתאפר, לצאת מהבית ולפגוש אנשים. אז נכון, האנשים היו אישה אחת והאישה היתה הפסיכולוגית החביבה עליי, אבל היו אנשים בכביש מסביבי, היו שעמדו בפקק יחד איתי, היו ששרו באוטו …

המשך לקרוא 4/6/2020

הישרדות

נעלמתי קצת לעולם הדמיוני של Hart of Dixie, אז הגיע הזמן להשלים פרקי ריאליטי. והאמת, מה שרואים עכשיו בהישרדות פשוט עושה לי רע בלב. הייתי הבוקר במס הכנסה, עמדתי שעה וחצי בתור עם מלא אנשים במסכות וכמו בכל תור ישראלי באיזשהו שלב התחילו צעקות על מי היה קודם ומאיפה הגעת למספר שיש לך. אותן צעקות …

המשך לקרוא הישרדות

מפגש פרידה

לפני חודש וקצת הודעתי שדי, סיימתי. ההחלטה התקבלה בשיא תקופת הכאב, ההודעה נמסרה בשיא תקופת העלבון. חודש וקצת של תהליך פרידה איפשר לי לכאוב פחות ולשים את העלבון בצד, כי כמה אפשר להסתובב עם המשקולת הזו על הצוואר? כשעוזבים את העבודה צריך לתת חודש, במשרות בכירות נותנים יותר - אני מסיימת בשבוע הבא את 3 …

המשך לקרוא מפגש פרידה

רגועה

החליפו את ממשק כתיבת הפוסטים באפליקציה כאן ואני חייבת להודות שהממשק החדש ממש מציק. זה לא שהממשק הקודם היה כזה גאוני, אבל לפעמים המעצבן המוכר עדיף על המעצבן הלא מוכר...בכל מקרה, עכשיו שמצאתי את הכפתור שמחזיר אותי לממשק הישן (לפחות זמנית), אפשר להגיע לעניין 😉אני באס"ק די רציני בעבודה, עובדת אבל בעצימות יחסית נמוכה. גם …

המשך לקרוא רגועה

אין לי מילים

הלוואי והייתי מוצאת את המילים להסביר. במקום זה אני שותקת. שומרת את הכל בפנים, משפטים שלמים שלא נאמרים כלואים בתוכי. לפעמים המילים אפילו לא מסודרות במשפט, סתם מרחפות להן, מחפשות איך להיקשר למילים אחרות ובינתיים עושות לי מערבולות בנפש. הלוואי והייתי מוצאת את המילים להסביר מה אני מרגישה. במקום זה אני שותקת. מחכה שיבוא מישהו …

המשך לקרוא אין לי מילים