18/4/2019

עבר עליי יום קצת טוב, היד כאבה קצת פחות, התור לרופא הוקדם, דברים החלו לזוז בכיוון מפתיע. עבר עליי יום קצת טוב, פגישה מעצבנת היתה רק מעצבנת במידה, גנבתי איזו חצי שעה בגן הבוטני שעל יד אוניברסיטת תל אביב ושאפתי קצת אוויר פרחוני לריאות (מומלץ בחום! יש מצב שזה המקום האהוב עליי בעיר למרות שאתר …

המשך לקרוא 18/4/2019

מודעות פרסומת

16/4/2019

לא כתבתי כי כואב לי, היד חבושה, האצבעות זועקות ומייחלות להקלה. הגוף שלי בועט בי מבפנים. לא דיברנו כי כואב לי, הלב שלי חנוק, מיואש, המילים ברחו ממני, החלומות כבר מזמן לא כאן, כלום גדול עוטף אותי. הגוף שלי בועט בי מבפנים. פתאום חזר הגשם, תפאורה מושלמת לתחושה הזו שלי... פתאום אמא החליטה לנסות שוב …

המשך לקרוא 16/4/2019

3/4/2019

כמה שאני שונאת אי וודאות. כמה שאני שונאת שינויים. שונאת אבל מייחלת להם, פרדוקס שכזה. בנאדם של הרגלים שמנסה לשבור אותם. מה שמרגיע אותי בימים אלו זו הסריגה, מדיטציה במעגלים שמייצרת כל מיני דברים צבעוניים וגומרת לי על המפרקים. אולי הייתי צריכה להתמכר לתחביב קצת יותר מתאים, פחות סבתאי, פחות מכאיב בפרקים, יותר חברתי... אבל …

המשך לקרוא 3/4/2019

25/3/2019

זהו, זרקו אותי מהבית. זה אתה שהחלטת לתת לי את הבעיטה בתחת כי לבד אני לא אעשה כלום? אז יאללה, אם יש לך (או לכם) דירה קומפקטית אך חמימה, באיזור השרון המועדף, שלח(ו) לי אות, סימן, משהו...

21/3/2019

כואב לי. ממש! כואב לי לשכב, כואב לי לשבת. כואב לי לכתוב כאן, כואב לי ללחוץ על השלט להעביר תחנה. כואב לי בברך, באצבעות, בקרסול, בגב, בכולי. ואני לבד. ממש! עוד שבוע עבר ואני עדיין לבד. כולם נעלמו מחיי, אף אחד לא נכנס אל חיי. זה לא מדוייק, היה את הבחור מיום שלישי. הוא היה …

המשך לקרוא 21/3/2019

20/3/2019

למה התחפשת היום? אני לא התחפשתי למשהו מיוחד, פשוט שמתי על עצמי את המסכה הרגילה שלי, מסכת הבנאדם נורמלי - זה שלא רואים עליו שהוא נאבק כל בוקר לקום מהמיטה, זה שלא רואים עליו שהוא סובל מכאבים פיזיים מתישים, זה שלא רואים עליו את הבדידות שאוכלת מבפנים, זה שלא רואים עליו את השעון המתקתק עד …

המשך לקרוא 20/3/2019