19/2/2020

זו נחיתה קשה, אחת היותר קשות שהיו לי. געגוע ללבן הבוהק, למרחבים הפתוחים, לחופש המוחלט, לאנשים וללבד, לפעילות האינטנסיבית שלא תלויה בהחלטה שלי אם לצאת ולקום - עושים כי מישהו אומר והחליט. זו נחיתה קשה, למרות היום התאוששות שלקחתי לעצמי. הקירות סוגרים עליי, הבית לוחץ עליי, הפחד מההתחלה החדשה הלא ברורה, החששות שלא אמצא את …

המשך לקרוא 19/2/2020

18/2/2020

כמעט ולא בכיתי עליה שם בארץ הקרה והמושלגת, אבל חשבתי עליה לא מעט. כמעט ולא בכיתי עליה שם בארץ עם המרחבים הלבנים האינסופיים, אבל בנסיעה הארוכה באוטובוס כשהפלייליסט שלי החליט לאתגר אותי עם רצף שירים שכזה, הדמעות יצאו ואף אחד לא ראה. כמעט ולא בכיתי עליה שם בארץ הרחוקה, אבל עכשיו כשאני כבר בבית אחרי …

המשך לקרוא 18/2/2020

9/2/2020

היא כבר לא בבית שלה, אבל בחלק ממנו נשאר הריח המוכר - זה שעד שהוא נעלם בכלל לא שמים לב שהוא הריח שלה, הריח של הבית. היא כבר לא בבית שלה, ידיים שונות נוברות בזיכרונות, במזכרות, בבגדים, במגירות, בארונות, באלבומים, בחפצים, בדברים. והעיניים שלי אדומות כשכולם מפטפטים וצוחקים, מוצאים עוד זיכרון מוכר, עוד חפץ שלא …

המשך לקרוא 9/2/2020

5/2/2020

הצלחתי לא לבכות כל היום, עכשיו כבר לילה והדמעות מאיימות להתפרץ. העסקתי את עצמי בעבודה וסידורים שדחיתי יותר מידי פעמים (כי למי יש כוח ללכת לסופר או להחליף מצעים או יותר גרוע מכך - לכבס מצעים?). התמודדתי לא רע עם ההודעה הרישמית שאישתו של אח שלי בהריון (היו מספיק רמזים מקדימים שנראה לי שהתכוננתי, או …

המשך לקרוא 5/2/2020

3/2/2020

כל היום הן מציפות אותי, זולגות במורד הלחיים באיטיות ואז מגיעה התייבכות בלתי נשלטת. עצב גדול השתלט עליי. געגועים. אני לא יודעת איך להפסיק לבכות, אני לא יודעת איך להתקדם. אם אתה רואה אותה שם למעלה, רק תוודא שהיא מצאה את סבא והם חוגגים עם איזו כוסית משקה טוב וכל האנשים החשובים. ותזרוק איזו מילה …

המשך לקרוא 3/2/2020

31/1/2020

ידעתי שאני אתפרק כשזה יקרה, הזהרתי את עצמי. ידעתי שאני אתפרק ולא בטוח שאדע לאסוף את הרסיסים. הרסיסים מתחילים ליפול ממני, זה לא מרגיש כמו שברים שניתן לאסוף או להדביק חזרה. תפקוד יומיומי מהראש, אבל הלב בוכה, מתגעגע, לא מבין אין להמשיך בלי. ואני כל כך לבד... למה אני כל כך לבד?

28/1/2020

היום זה היום. בעוד מספר שעות הסוד הגדול שאני מחזיקה בבטן ייחשף וסופסוף העובדים יידעו שבעוד חודש אני מסיימת. היום זה היום. בעוד מספר שעות אני אעמוד מול חבורה מצומצמת ואהובה של אנשים ואפיל עליהם משהו שלדעתי הם לא ממש צופים. היום זה היום. בעוד מספר שעות יגיע הרגע שיהפוך הכל לאמיתי, לסופי, למוחלט. היום …

המשך לקרוא 28/1/2020