סתירת לחי

הושטתי יד אתמול ואף אחד לא תפס אותה. הוצאתי את המחושים שלי החוצה והאוויר היה קר מידי. מעין סתירת לחי כזו שאתה לא מרגיש אותה ואז מגלה שיש לך סימן של יד על הלחי והיא צורבת. זה כאילו שאני מדברת בשפה שאנשים לא מבינים. הם שאלו למה אני לא מדברת, למה אני לא מספרת. עניתי …

המשך לקרוא סתירת לחי

מודעות פרסומת

22/8/2019

איך אתה יכול לזהות שאני ברגרסיה? השעה 2 בלילה הופכת להיות שעה לגיטימית להיות ערה בה, גם 3 בלילה... הדמעות יוצאות ללא שליטה בזמן נהיגה, נאגרות בגרון במצבים אקראיים, מפוצצות את הורידים באופן כמעט קבוע... ארבעת הקירות שסביבי מגנים עליי הכי טוב שאפשר והבחוץ כל כך מאיים... הסתירה הפנימית בין הרצון לקרבה לאנשים והרצון למרחק …

המשך לקרוא 22/8/2019

סופ"ש, תחזור!

הוא הולך להיגמר... וזה מבאס! הדבר היחיד שמעודד אותי הוא יום רביעי- סופ"ש שוב! אמנם אצטרך לשלם על כך במס ארוחות חג משפחתיות מרובות, אבל אני מקווה שזה יהיה שווה את זה... האמת, זה היה סופ"ש עמוס, או יותר נכון שישי עמוס ושבת רגועה. נפגשתי בשישי עם חברות לבראנצ' ביקב התשבי - כבר הרבה זמן …

המשך לקרוא סופ"ש, תחזור!

כשחושבים על זה…

כשחושבים על זה, בבלוג הזה אין באמת משהו בעל ערך. כשקוראים את זה, רואים שבבלוג הזה אין משהו מהפכני. סתם גיבוב של מילים, מחשבות, רגשות של בחורה שהחיים שלה הם לא מה שהבטיחו לה. כמה פוסטים מוצלחים, כמה פוסטים משעממים, כמה פוסטים מתחמקים, כמה פוסטים חושפניים. מסך לבן שסופג את כל השטויות שלי, את הרגעים …

המשך לקרוא כשחושבים על זה…

תקופת האבל

בדרך לעבודה, פתאום היכה בי הברק! זה היה בתחילת השבוע, דיכדוכי הפוסט הקודם עדיין הורגשו באוויר, השיחה המרעישה עם הפסיכולוגית שלי על ההחלטה להפסיק לחפש הידהדה בראש, הרדיו דלק בעוצמה מתאימה והפקקים של תחילת היום ליוו אותי בדרך לעבודה. ואז פתאום זה היכה בי, אולי סופסוף הגעתי לסופה של תקופת האבל! תקופת אבל על החלום …

המשך לקרוא תקופת האבל

זמן

עוד מעט אנחנו מרוויחים עוד שעה, חוזרים לרגע לאחור (בעצם, לשעה). זו היתה יכולה להיות שעת שינה מתוקה נוספת - אבל אני עדיין כאן מול המחשב. זו היתה יכולה להיות שעת עבודה יעילה נוספת - אבל השרת שלנו נדפק וסופסופ סיימתי בשעה יחסית נורמלית את המטלות הדחופות. זו היתה יכולה להיות שעת בילוי נוספת - …

המשך לקרוא זמן

חיוך קטן

זה מוזר, פתאום באמצע החיים, באמצע תקופה מטורפת בעבודה, כלום לא השתנה אבל מין תחושת אופטימיות השתלטה עליי, מעין שמחה לא ברורה, חיוך קטן שמלווה אותי במהלך היום גם כשאף אחד לא רואה... זה לא אושר מתפרץ (חס וחלילה 😉 ), זה לא שמשהו מהותי השתנה, פשוט החיוך הדבילי הזה בלב. זה לא שאני מתלוננת, …

המשך לקרוא חיוך קטן