סופ"ש, תחזור!

הוא הולך להיגמר... וזה מבאס! הדבר היחיד שמעודד אותי הוא יום רביעי- סופ"ש שוב! אמנם אצטרך לשלם על כך במס ארוחות חג משפחתיות מרובות, אבל אני מקווה שזה יהיה שווה את זה... האמת, זה היה סופ"ש עמוס, או יותר נכון שישי עמוס ושבת רגועה. נפגשתי בשישי עם חברות לבראנצ' ביקב התשבי - כבר הרבה זמן …

המשך לקרוא סופ"ש, תחזור!

מודעות פרסומת

כשחושבים על זה…

כשחושבים על זה, בבלוג הזה אין באמת משהו בעל ערך. כשקוראים את זה, רואים שבבלוג הזה אין משהו מהפכני. סתם גיבוב של מילים, מחשבות, רגשות של בחורה שהחיים שלה הם לא מה שהבטיחו לה. כמה פוסטים מוצלחים, כמה פוסטים משעממים, כמה פוסטים מתחמקים, כמה פוסטים חושפניים. מסך לבן שסופג את כל השטויות שלי, את הרגעים …

המשך לקרוא כשחושבים על זה…

תקופת האבל

בדרך לעבודה, פתאום היכה בי הברק! זה היה בתחילת השבוע, דיכדוכי הפוסט הקודם עדיין הורגשו באוויר, השיחה המרעישה עם הפסיכולוגית שלי על ההחלטה להפסיק לחפש הידהדה בראש, הרדיו דלק בעוצמה מתאימה והפקקים של תחילת היום ליוו אותי בדרך לעבודה. ואז פתאום זה היכה בי, אולי סופסוף הגעתי לסופה של תקופת האבל! תקופת אבל על החלום …

המשך לקרוא תקופת האבל

זמן

עוד מעט אנחנו מרוויחים עוד שעה, חוזרים לרגע לאחור (בעצם, לשעה). זו היתה יכולה להיות שעת שינה מתוקה נוספת - אבל אני עדיין כאן מול המחשב. זו היתה יכולה להיות שעת עבודה יעילה נוספת - אבל השרת שלנו נדפק וסופסופ סיימתי בשעה יחסית נורמלית את המטלות הדחופות. זו היתה יכולה להיות שעת בילוי נוספת - …

המשך לקרוא זמן

חיוך קטן

זה מוזר, פתאום באמצע החיים, באמצע תקופה מטורפת בעבודה, כלום לא השתנה אבל מין תחושת אופטימיות השתלטה עליי, מעין שמחה לא ברורה, חיוך קטן שמלווה אותי במהלך היום גם כשאף אחד לא רואה... זה לא אושר מתפרץ (חס וחלילה 😉 ), זה לא שמשהו מהותי השתנה, פשוט החיוך הדבילי הזה בלב. זה לא שאני מתלוננת, …

המשך לקרוא חיוך קטן

כמעט נשברתי…

כמעט ונשברתי... כמעט, או אולי יותר נכון שנשברתי והצלחתי להדביק קצת את השברים רק שהדבק לא משהו והכל עדיין מאוד שברירי... כמעט ונשברתי והרמתי ידיים, או אולי יותר נכון הידיים היו כבר למעלה ושוכנעתי להוריד אותם ובכל זאת לתת עוד צ'אנס... כמעט ונשברתי והשלמתי עם המצב, או יותר נכון השלמתי אבל כנראה שעדיין לא לגמרי …

המשך לקרוא כמעט נשברתי…

צל כבד

נשבר לי הגב, הוא החליט לכפות עליי מנוחה והסתגרות ואני מודה שכנראה שהייתי צריכה את זה. כנראה שהגוף שלנו מבין הכי טוב מתי אנחנו עמוסים יתר על המידה ולא חכמים מספיק כדי לקחת הפסקה והוא פשוט כופה עלינו אותה... אז מיום חמישי אני בבית, עם גיחה קצרה למשרד לפגישה היחידה שלא הצלחתי לבטל (מה אני …

המשך לקרוא צל כבד