הספר שמזכיר לי

סיימתי את הספר שלי עכשיו. כבר כמה חודשים טובים הוא חיכה לי ליד המיטה, הסימהייה מזכירה לי שמתישהו כבר התחלתי אותו אבל כנראה שהוא לא צלח את מצב הרוח שלי והמתין להזדמנות שניה. בזמן האחרון, הלילות מתארכים, והשיעמום מתרחב. אבל סבלנות לספרים לא מצאתי. אולי כי הספר ההוא לא צלח את מצב הרוח שלי והשאיר …

המשך לקרוא הספר שמזכיר לי

18/6/2020

היום המשכתי במבצע דיגיטציית החיים של סבא וסבתא. זה לוקח הרבה יותר זמן ממה שחשבתי... התירוץ הרישמי הוא קשיים טכנולוגיים - אין ספק שעם התקדמות הסורקים, חלה ירידה חדה בפונקציונאליות החינמית של התוכנות התומכות. אבל אם להודות על האמת, זה פשוט קצת קשה לי. קשה לי לשהות שעות ארוכות כל כך בבית של ההורים ובעיקר …

המשך לקרוא 18/6/2020

שבועות

זה חג ראשון בלי סבתא, אחרי שהקורונה סידרה לנו ליל סדר מצומצם. שבועות זה חג מושבי, חג עם ארוחה חגיגית חלבית במעמד צד משפחתי מושבי וטקס שבועות מפואר (לפעמים יותר, לפעמים פחות, תלוי במארגנים 😉). זה החג שכולם לובשים לבן (חוץ ממני כי אין לי דברים לבנים בארון), זר על הראש ומלא מקום בבטן למוצרי …

המשך לקרוא שבועות

16.3.2020

קיבלתי היום את השולחן של סבתא. זה שולחן פורמייקה ישן, כזה שבקלות היה אפשר לזרוק לפח. אבל הוא שלה, של המטבח שלה. היא ישבה לידו כל יום במשך 60 שנה (אולי יותר...), אני אכלתי עליו ארוחות בוקר, צהרים וערב, ישבתי לידו והקשבתי לסיפורים שלה או סתם לרדיו שניגן. עכשיו הוא במטבח שלי, נראה קצת לא …

המשך לקרוא 16.3.2020

18/2/2020

כמעט ולא בכיתי עליה שם בארץ הקרה והמושלגת, אבל חשבתי עליה לא מעט. כמעט ולא בכיתי עליה שם בארץ עם המרחבים הלבנים האינסופיים, אבל בנסיעה הארוכה באוטובוס כשהפלייליסט שלי החליט לאתגר אותי עם רצף שירים שכזה, הדמעות יצאו ואף אחד לא ראה. כמעט ולא בכיתי עליה שם בארץ הרחוקה, אבל עכשיו כשאני כבר בבית אחרי …

המשך לקרוא 18/2/2020