תגית: מחשבות

הדברים הפשוטים

הדברים הפשוטים שכל אחד יכול לעשות, לכאורה.

הפעולות הקטנות האלו שאנחנו אפילו לא שמים אליהם לב.

אני די בטוחה שכבר כתבתי על הרגע הזה שהפיל מתיישב לי על החזה ופשוט מסרב לקום. הרגע המפחיד הזה שאני פתאום מודעת יותר מהרגיל לנשימה שלי (ומה לעשות שגם ביומיום התרגלתי להיות יותר מודעת מאנשים אחרים, גם שאין סיבה…). הרגע הזה שפשוט שום דבר לא נכנס פנימה והכל מרגיש כאילו קורס לתוך עצמו.

ואז מגיע הלילה והכל מתעצם והשיעול מתגבר והקוצר מתארך והפיל כבד אפילו יותר (אולי הוא הלך לישון, הרי אנשים נעשים כבדים יותר כשהם ישנים. אולי גם פילים) ותכשיר הפלא הזה שבא במעין גליל לבן/אדום עוזר ומשחרר והגליל הכחול בהיכון, והכריות מגביהות אבל איך אפשר לישון על הגב בחצי ישיבה??? ואיך אפשר להירדם עם נשימות מדודות ועם הפחד הזה שבסוף הלילה הזה אני לא אתעורר בחצי קפיצה עם שאיפה עצומה כאילו לא נשמתי כל הלילה ואף אחד לא יידע, ואף אחד לא יהיה כאן לצידי…

הדברים הפשוטים האלו, הפעולות הקטנות האלו שאף אחד לא חושב עליהן מטרידות אותי, מציקות לי, מפריעות לי.

וכואב לי הגרון.

וכבד לי בריאות.

וקשה לי לנשום.

וקשה לי בחיים.

וקשה לי להגיד לאנשים את האמת.

כי הם שומעים את השיעול של "מעשן 3 קופסאות ביום" שיוצא ממני, הם שמים לב ששוב הקול שלי מתחיל להיעלם, הם רואים שאני לא במייטבי. אבל אני מתגוננת ועונה כמו תמיד "זה רק נשמע גרוע", "אני לא ממש חולה, זה סתם האסטמה שמקשה". והם ממשיכים החיים שלהם ואני לבד עם השקר הזה שאני בסדר.

כי אמא שלי היא היחידה שיכולה לזהות עוד מה"הלו" שלי שמשהו קורה, שאני לא מרגישה טוב, שמשהו מתבשל בתוך הגוף הקצת מתפרק שלי.

וזה טוב ונעים שאמא יודעת.

וזה מקל שאמא תמיד מזהה.

וזה מעציב שרק אמא.

וזה מכאיב שאני במיטה, מחזירה לעצמי את הנשימה הסדורה אחרי שהמשאף נכנס לפעולה, עושה תרגילי נשימה, עושה תרגילי מחשבה, עושה תרגילי הרגעה ונשארת לבד,

אני והדף הוירטואלי הזה.

Let's just breathe…

Just Breathe / Pearl Jam

מודעות פרסומת

בבואה

12:45
ישבתי אצל הספר שלי, חנוקה על ידי הסינר השחור, הצוואר מכופף בזווית מוזרה בזמן שהשיער עובר שדרוג קל. במראה השתקפה דמות, מישהי שלרגע לא זיהיתי.

פוסט בהמשכים…

להמשיך לקרוא

בדרך כלל

בדר"כ לאחר בינג' ספרים, מגיע הספר הזה שלעולם לא ייגמר ולעולם לא יעמוד בציפיות.
בדר"כ לאחר כתיבה מרובה מגיעה תקופה של שקט, חוסר השראה, רעש גדול מידי שאי אפשר להסביר אותו במילים, אצבעות כבדות מידי בשביל לרוץ מעצמן.
בדר"כ לאחר תקופה רעה מגיעה תקופה טובה.
בדר"כ לאחר תקופה טובה מגיעה הנפילה.

להמשיך לקרוא

אבא עושה בושות

מכירים את הספר אבא עושה בושות?
https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%91%D7%90_%D7%A2%D7%95%D7%A9%D7%94_%D7%91%D7%95%D7%A9%D7%95%D7%AA

חושך, לילה, איסלנד הודחה, סיפור הסינדרלה נגמר (עברתי עכשיו לווילס) ונשארתי עם השמחה על שעות השינה שלא נפגעו מאיזו הארכה לא צפויה… 

חושך, לילה ומחשבות משונות לא נותנות לי להינות משעות השינה המתוקות שאיסלנד סידרה לי…

חושך, לילה ומשאלות ממלאות אותי, כאילו שיש מישהו שמקשיב לרחשי ליבי. הלוואי שמישהו היה אוהב אותי. הלוואי שמישהו היה רוצה אותי. כי בא לי להרגיש איך זה להיות נאהבת. בא לי להרגיש איך זה מרגיש שמישהו רוצה אותי, מנסה להשיג אותי, רואה בי משהו שאחרים לא רואים.

זה מוזר, עד עכשיו זה פשוט לא קרה.

חושך, לילה, המוזיקה מנגנת כדי להרגיע את הצפצופים באוזניים אבל היא לא מצליחה להרגיע את המחשבות, את התהיות, את סימני השאלה.

חושך, לילה ואני כאן לבד, מרגישה שפתאום יש לי מה להגיד; מה לספר, מה לפרוק מעליי. מרגישה שהמילים צריכות לצאת ממני, לפנות מקום לשקט ולשינה.

חושך, לילה וזה מוזר שאף אחד עדיין לא גילה את הנקודה הקטנה הזו שבתוכי. את הנקודה הזו שלחיצה קטנה עליה הופכת את העוגה החומה והמשעממת שהיא אני לעוגת יומולדת מפתיעה ומרשימה שהיא אני…

מתוך אבא עושה בושות / מאיר שלו

מחשבות

כבר שבועיים לא כתבתי, היו שבועיים טובים, עמוסים, שמחים, עצובים, מאתגרים, מלאים, מרוקנים, משונים, רגילים.
כבר שבועיים לא כתבתי, חשבתי הרבה, ברחתי הרבה, שקעתי, עפתי, חייכתי, דמעתי, שרתי, רקדתי, התכדררתי, התחברתי, טיילתי, עבדתי.
כבר שבועיים לא כתבתי, חיפשתי השראה, אתגר, דיגדוג בידיים…

להמשיך לקרוא