תגית: מחשבות

בבואה

12:45
ישבתי אצל הספר שלי, חנוקה על ידי הסינר השחור, הצוואר מכופף בזווית מוזרה בזמן שהשיער עובר שדרוג קל. במראה השתקפה דמות, מישהי שלרגע לא זיהיתי.

פוסט בהמשכים…

להמשיך לקרוא

בדרך כלל

בדר"כ לאחר בינג' ספרים, מגיע הספר הזה שלעולם לא ייגמר ולעולם לא יעמוד בציפיות.
בדר"כ לאחר כתיבה מרובה מגיעה תקופה של שקט, חוסר השראה, רעש גדול מידי שאי אפשר להסביר אותו במילים, אצבעות כבדות מידי בשביל לרוץ מעצמן.
בדר"כ לאחר תקופה רעה מגיעה תקופה טובה.
בדר"כ לאחר תקופה טובה מגיעה הנפילה.

להמשיך לקרוא

אבא עושה בושות

מכירים את הספר אבא עושה בושות?
https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%91%D7%90_%D7%A2%D7%95%D7%A9%D7%94_%D7%91%D7%95%D7%A9%D7%95%D7%AA

חושך, לילה, איסלנד הודחה, סיפור הסינדרלה נגמר (עברתי עכשיו לווילס) ונשארתי עם השמחה על שעות השינה שלא נפגעו מאיזו הארכה לא צפויה… 

חושך, לילה ומחשבות משונות לא נותנות לי להינות משעות השינה המתוקות שאיסלנד סידרה לי…

חושך, לילה ומשאלות ממלאות אותי, כאילו שיש מישהו שמקשיב לרחשי ליבי. הלוואי שמישהו היה אוהב אותי. הלוואי שמישהו היה רוצה אותי. כי בא לי להרגיש איך זה להיות נאהבת. בא לי להרגיש איך זה מרגיש שמישהו רוצה אותי, מנסה להשיג אותי, רואה בי משהו שאחרים לא רואים.

זה מוזר, עד עכשיו זה פשוט לא קרה.

חושך, לילה, המוזיקה מנגנת כדי להרגיע את הצפצופים באוזניים אבל היא לא מצליחה להרגיע את המחשבות, את התהיות, את סימני השאלה.

חושך, לילה ואני כאן לבד, מרגישה שפתאום יש לי מה להגיד; מה לספר, מה לפרוק מעליי. מרגישה שהמילים צריכות לצאת ממני, לפנות מקום לשקט ולשינה.

חושך, לילה וזה מוזר שאף אחד עדיין לא גילה את הנקודה הקטנה הזו שבתוכי. את הנקודה הזו שלחיצה קטנה עליה הופכת את העוגה החומה והמשעממת שהיא אני לעוגת יומולדת מפתיעה ומרשימה שהיא אני…

מתוך אבא עושה בושות / מאיר שלו

מחשבות

כבר שבועיים לא כתבתי, היו שבועיים טובים, עמוסים, שמחים, עצובים, מאתגרים, מלאים, מרוקנים, משונים, רגילים.
כבר שבועיים לא כתבתי, חשבתי הרבה, ברחתי הרבה, שקעתי, עפתי, חייכתי, דמעתי, שרתי, רקדתי, התכדררתי, התחברתי, טיילתי, עבדתי.
כבר שבועיים לא כתבתי, חיפשתי השראה, אתגר, דיגדוג בידיים…

להמשיך לקרוא

רחוק מהבית

יום שישי, השעה כבר מאוחרת ובחוץ דימדומים.
הגשם הפסיק סופסוף ואורות שדה התעופה מנצנצים.
אני יושבת במלון המשקיף לשדה תעופה בשום מקום באירופה, צופה מהקומה החמישית על הנחיתות וההמראות ומנסה לתפוס תמונה טובה במצלמה.

נסיעות עבודה זה לא קל וכיף כמו שחושבים, הרבה עבודה, הרבה אדמיניסטרציה, הרבה זמנים מתים, הרבה אחריות, הרבה בזבוז זמן וכסף אבל למרות הכל, זה חדש ושונה ומגוון ומעניין וזה כבר חיובי…

אתמול בלילה, אחרי יותר מידי זמן בלי שינה, בעודי נלחמת בעייפות המטורפת ומנסה להכריח את עצמי בכל זאת לישון (מכירים את זה שלפעמים מרוב עייפות כבר לא נרדמים?) ואז התחילו המחשבות…
והן היו טורדניות.
והן הפריעו לי לישון.
ומרוב עייפות הן גם לא ממש התגבשו לגמרי לכדי מחשבה אלא נשארו יותר בגדר שביבי מחשבות ותהיות…

אני מוקפת אנשים, קולגות, עובדים, מנהלים, לקוחות ואיכשהו למרות שאני חברותית ונחמדה, אני עדיין מרגישה יותר מידי פעמים שזה מעושה, שזו איזושהי הצגה שיוצאת ממני לא בכוונה. מעין משהו לא טיבעי לגמרי שאימצתי מתישהו ויוצא ממני בסיטואציות מסויימות באופן אוטומאטי.
מעין מסכה כזו שעוטפת אותי כמעט בטיבעיות, אבל בזוויות מסויימות רואים את הסדקים שבה.

הייתי אמורה להיות אתמול ביום חופש ולנסוע עם העובדים שלי לטייל באחת הערים הקרובות, אבל בסוף נקבעה לי ישיבה באמצע היום אז נאלצתי לוותר.
במקום הטיול הזה, נסעתי עם הבוס שלי לטיולון קצר באחת העיירות הקרובות ולאחר הישיבה פשוט פרשתי למלון והסתגרתי בחדר כדי לאגור כוחות ולבלות קצת בשקט עם עצמי.
פתאום תפסתי את עצמי בדיוק במצב המוזר הזה שלא כ"כ ידעתי להגדיר אותו במילים, במוד האנטי-סוציאלי, ברצון המוזר הזה להיות לבד ובשקט.
פתאום חשבתי שאולי זה מוזר שאני רוצה להסתגר…

dark-thinking-loneliness-alone-broken1

כבר פיספסתי צילום של 2 נחיתות כי אני רואה רק את קצה המסלול והמטוסים פשוט מפתיעים אותי, אבל אני ממשיכה לשבת כאן מול החלון הענק, חצי בחושך, עיין אחת מול המחשב ועין אחת לכיוון המסלול והשמיים, אולי אני בכל זאת אספיק לתפוס איזה תמונת וואו…

יום שישי בערב, מאוחר, משמרת הלילה כבר נכנסה לעבודה ונראה שהכל עובד כמו שצריך.
העייפות מתחילה להשתלט (בכל זאת אני ערה כבר מ-5:00 בבוקר…) ואני תוהה אם ללכת לישון או למשוך עוד קצת רק כדי שהמחשבות האלו לא יחפרו לי שוב…

לילה טוב…

ביום ובלילה / מרסדס בנד

אז את ההופעה של כוורת מחר אני נאלצת להפסיד (ולצערי גם כנראה את הכסף של הכרטיס שלי) – מזל שיש לי עוד כרטיס להופעה באוגוסט…
אבל זו לא סיבה לא לעשות כבוד לכוורת ואין ספק שהשיר הזה עושה גם להם וגם למרסדס בנד הרבה כבוד!