תגית: לילה

כשזה קורה…

כשזה קורה אני כבר יודעת ששום דבר טוב לא ייצא מיזה.

כשזה קורה אני מבינה שזה עומד להתחיל.

כשזה קורה אני דואגת שזה לא ייגמר לעולם…

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

עד 120?!?

קצת לילות אפלים רודפים אותי,
לא מעט דמעות הרטיבו לאחרונה את הכריות שלי,
מחשבות שקצת שתקו חזרו בשיא הכוח.

להמשיך לקרוא

הדברים הפשוטים

הדברים הפשוטים שכל אחד יכול לעשות, לכאורה.

הפעולות הקטנות האלו שאנחנו אפילו לא שמים אליהם לב.

אני די בטוחה שכבר כתבתי על הרגע הזה שהפיל מתיישב לי על החזה ופשוט מסרב לקום. הרגע המפחיד הזה שאני פתאום מודעת יותר מהרגיל לנשימה שלי (ומה לעשות שגם ביומיום התרגלתי להיות יותר מודעת מאנשים אחרים, גם שאין סיבה…). הרגע הזה שפשוט שום דבר לא נכנס פנימה והכל מרגיש כאילו קורס לתוך עצמו.

ואז מגיע הלילה והכל מתעצם והשיעול מתגבר והקוצר מתארך והפיל כבד אפילו יותר (אולי הוא הלך לישון, הרי אנשים נעשים כבדים יותר כשהם ישנים. אולי גם פילים) ותכשיר הפלא הזה שבא במעין גליל לבן/אדום עוזר ומשחרר והגליל הכחול בהיכון, והכריות מגביהות אבל איך אפשר לישון על הגב בחצי ישיבה??? ואיך אפשר להירדם עם נשימות מדודות ועם הפחד הזה שבסוף הלילה הזה אני לא אתעורר בחצי קפיצה עם שאיפה עצומה כאילו לא נשמתי כל הלילה ואף אחד לא יידע, ואף אחד לא יהיה כאן לצידי…

הדברים הפשוטים האלו, הפעולות הקטנות האלו שאף אחד לא חושב עליהן מטרידות אותי, מציקות לי, מפריעות לי.

וכואב לי הגרון.

וכבד לי בריאות.

וקשה לי לנשום.

וקשה לי בחיים.

וקשה לי להגיד לאנשים את האמת.

כי הם שומעים את השיעול של "מעשן 3 קופסאות ביום" שיוצא ממני, הם שמים לב ששוב הקול שלי מתחיל להיעלם, הם רואים שאני לא במייטבי. אבל אני מתגוננת ועונה כמו תמיד "זה רק נשמע גרוע", "אני לא ממש חולה, זה סתם האסטמה שמקשה". והם ממשיכים החיים שלהם ואני לבד עם השקר הזה שאני בסדר.

כי אמא שלי היא היחידה שיכולה לזהות עוד מה"הלו" שלי שמשהו קורה, שאני לא מרגישה טוב, שמשהו מתבשל בתוך הגוף הקצת מתפרק שלי.

וזה טוב ונעים שאמא יודעת.

וזה מקל שאמא תמיד מזהה.

וזה מעציב שרק אמא.

וזה מכאיב שאני במיטה, מחזירה לעצמי את הנשימה הסדורה אחרי שהמשאף נכנס לפעולה, עושה תרגילי נשימה, עושה תרגילי מחשבה, עושה תרגילי הרגעה ונשארת לבד,

אני והדף הוירטואלי הזה.

Let's just breathe…

Just Breathe / Pearl Jam

הקול השבור והממכר הזה…

בזמן האחרון חזרתי לכריס קורנל.

אולי זה לא לגמרי מדוייק להגיד שחזרתי אליו, כי לא בדיוק הייתי שלו בעבר. אני מודה שלבושתי גיליתי אותו די מאוחר, אבל רק עכשיו כשהוא החליט לגדוע את הכל בטרם עת ישבתי להקשיב לעומק לשירים האפלים שלו.

יש לו קול מדהים. השילוב האלוהי שיש רק לטובים ביותר – יכולת שירה ללא זיוף וקול שבור-שחוק ומהפנט!

להמשיך לקרוא

אני ואחרת

תקופה שכזו שהרבה קורה וכלום לא קורה באמת.
תקופה שכזו שסימני השאלה חוגגים בה וסימני הקריאה מסרבים להגיע.
תקופה שכזו שהתחלות חדשות עומדות ממש מעבר לפינה אבל הפינה מרגישה כ"כ רחוקה.
תקופה שכזו בה הקלישאות מציפות ומשתלטות על המחשבות כי גם ככה המחשבות השתלטו כבר על כל פינה פנויה…

להמשיך לקרוא