אין לי מילים

הלוואי והייתי מוצאת את המילים להסביר. במקום זה אני שותקת. שומרת את הכל בפנים, משפטים שלמים שלא נאמרים כלואים בתוכי. לפעמים המילים אפילו לא מסודרות במשפט, סתם מרחפות להן, מחפשות איך להיקשר למילים אחרות ובינתיים עושות לי מערבולות בנפש. הלוואי והייתי מוצאת את המילים להסביר מה אני מרגישה. במקום זה אני שותקת. מחכה שיבוא מישהו …

המשך לקרוא אין לי מילים

בזמן האחרון

בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי נלחמת בתחנות רוח. בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי מותקפת בלי סיבה. בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי לבד, יותר מהרגיל. אני לא מצליחה להבין אם אני באמת לא מובנת או פשוט לא מבינה. אני לא מצליחה להבין אם אני רגישה מידי או שבאמת כולם נגדי. אני לא מצליחה …

המשך לקרוא בזמן האחרון

15/1/2020

קרה היום משהו שלא חשבתי שבאמת יקרה, יותר נכון להגיד שעשיתי היום משהו שלא חשבתי שאעשה - באמת הקדמתי את הפגישה שלי אצל הפסיכולוגית החביבה עליי ובאמת התייעצתי, התלבטתי בקול רם. נשמע באנלי וסטנדרטי, אבל לא קל לי לבקש עזרה, לא קל לי להתלבט בקול רם. כלומר, אני מתלבטת בקול רם, אבל לא היה לי …

המשך לקרוא 15/1/2020

פוסט עדכון

אני מרגישה שאני חייבת לכם עדכון, חייבת לעצמי עדכון או פוסט סדר במחשבות שלי. הייתי צריכה לקחת כמה נשימות אחרי הפגישה ברביעי, לעכל ולהתעלם ממה שהיה, להתעלם ולעכל את מה שהיה ואז לחזור. נכנסתי לפגישה עם קשר גדול ומעיק בתוך הגרון, לא יכלתי להסתכל לאנשים בעיניים. והם דיברו על אה ודה עד שהפגישה התחילה רישמית …

המשך לקרוא פוסט עדכון

6/1/2020

לילה שני בלי שינה. 24 שעות של בינג' ספרים, אפילו לעבודה לא הלכתי באיזה תירוץ עלוב של כאב ראש. זו לא סידרת ספרים כזו טובה, יש אפילו הרבה טעויות עברית בתרגום ופיסוק מאוד מעצבן, אבל זו כמו סדרת גילטי פלזר טובה - אפשר לצלול עמוק ולהתעלם מהחיים האמיתיים. אפשר לברוח מהכאב לב שמלווה אותי, אפשר …

המשך לקרוא 6/1/2020

ברביעי הבא

נפגשתי הבוקר עם הפסיכולוגית החביבה עליי, אלו היו יומיים לא פשוטים, מאוד טעונים ודי הייתי על הקצה. ידעתי שהיא תחשוב שההחלטה על העזיבה מחייבת עוד חשיבה ושהיא תרצה שאשאר. אבל גם ידעתי שאני לא מסוגלת - לא מסוגלת להישאר ולהסתכל לאנשים בעיניים, להישאר ולהמשיך לעבוד באמת, להיחשף, לעזור לאחרים. ידעתי שאם אשנה את דעתי זה …

המשך לקרוא ברביעי הבא

30/12/2019 – 2

כשהנפילה עמוקה, השעון מתקתק חזק, השעות עוברות, הלילה מתארך והבוקר מתקרב בצעדי ענק... ואני? ערה, מדחיקה, בוהה, צופה בדברים מפגרים שקצת מרפדים את הנפילה. הגיע הזמן לנסות שוב לאגור כמה שעות שינה, קולו של כריס קורנל שורט במידה הנכונה, מתאים לנפילה...