קצת הגזמתי

קצת הגזמתי אתמול (או יותר נכון, היום לפנות בוקר), היתה פה הפצצה קלה של פוסטים. קצת הגזמתי והקאתי על הדף הוירטואלי את כל הלכלוך ששכב עליי. סליחה. עם כל ההפצצה הזו, איכשהו שכחתי לצרף צלילים. אז הערב, בדרך הביתה השיר הזה התחיל להתנגן. משהו פשוט כזה, הרמוני, קטן אבל כ"כ מתאים. הייתי בטוחה שכבר שיזמתי …

המשך לקרוא קצת הגזמתי

מודעות פרסומת

צעדתי

צעדתי לכיוון הבית עם שקית של אוכל על כתף אחת, תיק עם כלום על הכתף השנייה וג'אנק פוד בשקיות מרשרשות. צעדתי לכיוון הבית עם שרירים תפוסים מפדלאות של שנתיים שאני מנסה להיפטר ממנה בחודש האחרון, עם כאב ראש חוזר שמסרב להיעלם כבר כמה ימים ומוזיקה באוזניים שבאופן פלא ידעה להגיד בדיוק את מה שניסיתי להדחיק. …

המשך לקרוא צעדתי

איבדתי את חוט המחשבה

אני לא יודעת מה לעשות, אני לא בטוחה שיש לי מה לעשות. המקרר שלי ריק, נטוש ממש, אבל הרגליים שלי לא מצליחות לנוע לכיוון הדלת ומשם לכיוון הסופר. אני אוכלת שטויות, ממש שטויות. מזמינה ג'אנק פוד רק בגלל שהוא מגיע עד לדלת ולא מחייב אותי לצאת. אני רעבה, מחכה לארוחת ערב של שישי כדי לאכול …

המשך לקרוא איבדתי את חוט המחשבה

יש דברים שרציתי לומר

הרבה דברים יש לי להגיד ואני פשוט לא מצליחה. שוכבת בבית עם כאבי פרקים שלא עוזבים אותי כבר יותר מידי ימים. הרבה דברים אני רוצה לשתף ואני פשוט לא מצליחה. בוהה בטלויזיה ומזילה דמעות על אלו שלא הכרתי ועל אלו שהם מזכירים שלי. הרבה דברים התחלתי לנסח אבל לא הצלחתי לכתוב. דוחה דברים סידרתית שכמותי …

המשך לקרוא יש דברים שרציתי לומר

לא בא לי…

קצת יותר משבוע של חופש, באמת חופש. בלי מיילים. בלי טלפונים. בלי וואטסאפים מהעבודה (כמעט). בלי לקוחות. בלי עבודה. לא בא לי לחזור... הייתי אמורה לנוח, קצת משפחה, קצת חברים, כמה הופעות טובות ואז לחסל את מלאי המיילים הבלתי הגיוני שמחכה לי ועוד כמה משימות הכרחיות שביום-יום אין ממש זמן אליהן. אז נחתי, קצת משפחה, …

המשך לקרוא לא בא לי…

לא שכחתי…

לא שכחתי אתכם, לא שכחתי את הבלוג הזה, לא שכחתי אותי... התחלתי לכתוב לא מעט פוסטים בתקופה האחרונה, בעיקר בראש שלי. כל כך הרבה פעמים הייתי בטוחה שאני כבר מתיישבת, פותחת את המחשב ונותנת לפוסט לזרום מבין האצבעות שלי. אבל בכל פעם שהמחשב נפתח, האצבעות נעמדו דום, הלב ברח לכיוון המשחקים על כלום, לכיוון האתרים …

המשך לקרוא לא שכחתי…

פתאום נהיה חורף

קול המון טיפות המים - מכה לי על החלון. המרפסת שלי מתמלאת שלוליות שלוליות. המופע האור קולי חודר מבעד לתריסים. החור שנפער לי בבטן פעם בחודש לא מצליח להתמלא, והחור שקיים לי בלב מתחיל שוב להתמלא בשחור חורפי שכזה... זה זוחל בגרון, ממלא את הגוף, מתיש את הראש. הימים מתארכים, הלילות מתקצרים, השינה בורחת, הראש …

המשך לקרוא פתאום נהיה חורף