החגים שאני לא אוהבת

לאחרונה הצלחתי להגדיר את ההרגשה הזו, את התחושה שיש לי כשמתקרבים החגים האלו הלא משפחתיים - אני כבר לא אוהבת אותם... כולם מתלוננים על ראש השנה, על פסח, על החגים עם הארוחות המשפחתיות הבלתי נגמרות. אני בסדר איתם. לפעמים הארוחות האלו נסבלות, לפעמים הן סבבה ולפעמים הן מוצלחות ממש, אבל תמיד הן קיימות ואני שם …

המשך לקרוא החגים שאני לא אוהבת

מודעות פרסומת

28/4/2019

עוד יומיים... 7 יהפוך 8, אנשים ייזכרו בי ויכתבו מילים ריקות בעלות כוונות טובות על הקיר, המשקיענים יסמסו, הקרובים יתקשרו לעוד שיחה בטלה על איך חוגגים ואיך זה מרגיש שם ב8 החדש. עוד יומיים... לא רק שנגמר החופש וצריך לחזור לשגרה, לא מספיק שהאף נוזל והגוף דואב, לא מספיק שהשרב בפתח, ה7 יהפוך ל8. לא …

המשך לקרוא 28/4/2019

רגעי חולשה

לפעמים ברגעי חולשה אני עושה דברים מפגרים: נעלמת לעולם, מתכנסת בקונכיה שלי ומסננת את הכמה אנשים שעוד בקשר איתי. אין הרבה כאלו, זה טיפשי... מתעלמת משעות השינה הדרושות לבנאדם נורמלי. אם שפר מזלי וזה סופש או חג, אז היום הופך ללילה והלילה לחור שחור. אם הסופש או החג כבר נגמרו - היום נשאר יום נטול …

המשך לקרוא רגעי חולשה

16/4/2019

לא כתבתי כי כואב לי, היד חבושה, האצבעות זועקות ומייחלות להקלה. הגוף שלי בועט בי מבפנים. לא דיברנו כי כואב לי, הלב שלי חנוק, מיואש, המילים ברחו ממני, החלומות כבר מזמן לא כאן, כלום גדול עוטף אותי. הגוף שלי בועט בי מבפנים. פתאום חזר הגשם, תפאורה מושלמת לתחושה הזו שלי... פתאום אמא החליטה לנסות שוב …

המשך לקרוא 16/4/2019

3/4/2019

כמה שאני שונאת אי וודאות. כמה שאני שונאת שינויים. שונאת אבל מייחלת להם, פרדוקס שכזה. בנאדם של הרגלים שמנסה לשבור אותם. מה שמרגיע אותי בימים אלו זו הסריגה, מדיטציה במעגלים שמייצרת כל מיני דברים צבעוניים וגומרת לי על המפרקים. אולי הייתי צריכה להתמכר לתחביב קצת יותר מתאים, פחות סבתאי, פחות מכאיב בפרקים, יותר חברתי... אבל …

המשך לקרוא 3/4/2019

21/3/2019

כואב לי. ממש! כואב לי לשכב, כואב לי לשבת. כואב לי לכתוב כאן, כואב לי ללחוץ על השלט להעביר תחנה. כואב לי בברך, באצבעות, בקרסול, בגב, בכולי. ואני לבד. ממש! עוד שבוע עבר ואני עדיין לבד. כולם נעלמו מחיי, אף אחד לא נכנס אל חיי. זה לא מדוייק, היה את הבחור מיום שלישי. הוא היה …

המשך לקרוא 21/3/2019

20/3/2019

למה התחפשת היום? אני לא התחפשתי למשהו מיוחד, פשוט שמתי על עצמי את המסכה הרגילה שלי, מסכת הבנאדם נורמלי - זה שלא רואים עליו שהוא נאבק כל בוקר לקום מהמיטה, זה שלא רואים עליו שהוא סובל מכאבים פיזיים מתישים, זה שלא רואים עליו את הבדידות שאוכלת מבפנים, זה שלא רואים עליו את השעון המתקתק עד …

המשך לקרוא 20/3/2019