16/11/2018

רגעים של חורף, רגעים של תחילת סוף השבוע, רגעים אחרונים של אוויר לפני ההתמוטטות. השבוע הזה באמת גמר אותי, התיש אותי לחלוטין. מרוב עייפות אני אפילו לא מצליחה לחשוב, לא מצליחה לבטא במילים מה שיש לי להגיד, לא מצליחה לחשוב בקו ישר ורציף. חיוך אחד אמיתי, זה מה שחסר לי עכשיו. חיוך אחד אמיתי, הוא …

המשך לקרוא 16/11/2018

מודעות פרסומת

13/11/2018

זוכר את הלילות האלו שהמלחמה היחידה בהם היתה המלחמה שלי בנדודי שינה ובמחשבות הבלתי פוסקות? עכשיו מלחמה בחוץ, מלחמה בשידור חי בטלויזיה שלי. עכשיו נדודי שינה וחרדות ממחר, מהתשובה שתתקבל כעבור שבוע או שבועיים, מהפרוטוקול הרפואי שייבחר עבורו, מהסבל, מהתוצאות. פתאום נדודי השינה הרגילים קוסמים לי, פתאום המחשבות המטרידות הרגילות נראות לי עדיפות... מה דעתך, …

המשך לקרוא 13/11/2018

אהבה-שנאה

יחסי האהבה - שנאה שלי עם אתרי היכרויות לא יפתיעו אף אחד מקוראי הבלוג הזה. אולי ההגדרה של "אהבה" במשפט "יחסי אהבה - שנאה" כן הפתיע מישהו, כי אהבה גדולה מעולם לא היתה שם... אבל אתם יודעים למה אני מתכוונת, אני שונאת אותם אבל כל פעם נותנת לאתר עוד צ'אנס כי תכלס, זה לא שיש …

המשך לקרוא אהבה-שנאה

הפסדתי

השעון ואני עשינו דו קרב היום, הוא ניצח, אני הפסדתי. השעון ואני נלחמנו ממש עד הרגע האחרון, הוא המשיך לתקתק, אני הפסדתי. לא יודעת למה הוא מתעקש להתקדם, לא יודעת למה אני מופתעת כל פעם מחדש. לא יודעת למה אני מכניסה את עצמי לבור הזה שוב, לא יודעת למה אני מענישה את עצמי באכזריות שכזו. …

המשך לקרוא הפסדתי

תובנות של שעת לילה כמעט מאוחרת

קצת קשה לכתוב כשחצי חולים, העיניים דומעות ועייפות, הגרון חנוק והאף מתעטש, הגוף חלש ולא החלטתי אם זו תחילתה של שפעת או סתם אלרגיית עונת מעבר... אבל היום ראיתי את עצמי ופתאום זה היכה בי - אני אוהבת את עצמי. אני יודעת מה אני שווה. אני שונאת את החיים שלי, את מה שיצא מהם. אני …

המשך לקרוא תובנות של שעת לילה כמעט מאוחרת

21/10/2018

אולי נתת לי את הכוח ולא ממש ידעתי לעשות איתו משהו טוב, אולי נתת לי מוטיביציה אבל תיעלתי אותה למקום הלא נכון, אולי אני פשוט צריכה משהו אחר, משהו חדש, משהו מלהיב - יש לך משהו כזה להציע לי? יש לך מישהו כזה להציע לי? יש לי? הפסקתי שוב לשוטט בין כרטיסים כי אני מגעילה …

המשך לקרוא 21/10/2018

הביקור השנתי

מחר נלך לבקר אותו, הביקור השנתי הקבוע. נציץ מי התווסף לשורה ונדון למי יש את הנוף הכי טוב. נרכין ראש כשהמילים הישנות נאמרות ונזיל דמעה כשסבתא תדדה לאורך השורה ותניח אבן וגעגוע. נצחק, נאכל, נדבר בקול רם מידי, נספר זיכרונות וכמו בכל שנה אחזור עם דמעות שמחה וגעגוע בעיניים. קיוויתי להגיע השנה אחרי הבחירה, אחרי …

המשך לקרוא הביקור השנתי