תגית: לבד

מחמאות כמו חול…

זה מוזר, אבל לפעמים הרגעים שמבאסים אותי הם אלו שבהם הייתי צריכה לשמוח…

להמשיך לקרוא

הקול השבור והממכר הזה…

בזמן האחרון חזרתי לכריס קורנל.

אולי זה לא לגמרי מדוייק להגיד שחזרתי אליו, כי לא בדיוק הייתי שלו בעבר. אני מודה שלבושתי גיליתי אותו די מאוחר, אבל רק עכשיו כשהוא החליט לגדוע את הכל בטרם עת ישבתי להקשיב לעומק לשירים האפלים שלו.

יש לו קול מדהים. השילוב האלוהי שיש רק לטובים ביותר – יכולת שירה ללא זיוף וקול שבור-שחוק ומהפנט!

להמשיך לקרוא

בבואה

12:45
ישבתי אצל הספר שלי, חנוקה על ידי הסינר השחור, הצוואר מכופף בזווית מוזרה בזמן שהשיער עובר שדרוג קל. במראה השתקפה דמות, מישהי שלרגע לא זיהיתי.

פוסט בהמשכים…

להמשיך לקרוא

מי אתה צריך להיות?

יום שישי הגיע, התעוררתי באופן מפתיע בערך שעתיים לפני שהשעון המעורר חייב אותי, עם זיכרון של איזה חלום מוזר במיוחד. אני לא זוכרת את הפרטים אבל זה היה כאילו ראיתי סידרה או סרט בזמן שישנתי קצת מתיש…
רצתי לעשות את הדבר שעושים מיד שקמים (פיפי, לא להתלהב יותר מידי…) וחזרתי לנמנום של שישי בבוקר. אבל איכשהו זה לא תפס ומצאתי את עצמי מפליגה במחשבות שחלקן היו מיותרות לגמרי, אבל מפה לשם הבנתי שאני מתחילה רשימה שכנראה שכדאי להעלות אותה על הכתב, כי יש מי שיגיד שזה עוזר להתמקד ואולי אפילו כל מיני אנרגיות קוסמיות יצליחו להביא לי את מה שכתוב.
התלבטתי אם להשאיר את הרשימה לעצמי, על נייר.
או אולי לכתוב אותה באפליקציית הרשימות שלי כי זה למעשה נייר הרבה יותר זמין מנייר אמיתי.
אבל אז השתכנעתי שכאן זה המקום – הרי בשביל מה פתחתי את הבלוג הזה אם לא לשתף…

להמשיך לקרוא

כשחושבים על זה…

כשחושבים על זה, בבלוג הזה אין באמת משהו בעל ערך.
כשקוראים את זה, רואים שבבלוג הזה אין משהו מהפכני.
סתם גיבוב של מילים, מחשבות, רגשות של בחורה שהחיים שלה הם לא מה שהבטיחו לה.
כמה פוסטים מוצלחים, כמה פוסטים משעממים, כמה פוסטים מתחמקים, כמה פוסטים חושפניים.
מסך לבן שסופג את כל השטויות שלי, את הרגעים הקשים, את החיוכים, את ההעלמויות ללא הסבר, את פרצי הווידוי הלא נשלטים, את המילים שנכתבות ללא כל הגיון ומשמעות, את השירים שמביעים את כל הסודות, את התמונות שלעולם לא אצליח לצלם או לצייר אבל מצליחות להיות כאילו שלי.

להמשיך לקרוא