16/4/2019

לא כתבתי כי כואב לי, היד חבושה, האצבעות זועקות ומייחלות להקלה. הגוף שלי בועט בי מבפנים. לא דיברנו כי כואב לי, הלב שלי חנוק, מיואש, המילים ברחו ממני, החלומות כבר מזמן לא כאן, כלום גדול עוטף אותי. הגוף שלי בועט בי מבפנים. פתאום חזר הגשם, תפאורה מושלמת לתחושה הזו שלי... פתאום אמא החליטה לנסות שוב …

המשך לקרוא 16/4/2019

מודעות פרסומת

21/3/2019

כואב לי. ממש! כואב לי לשכב, כואב לי לשבת. כואב לי לכתוב כאן, כואב לי ללחוץ על השלט להעביר תחנה. כואב לי בברך, באצבעות, בקרסול, בגב, בכולי. ואני לבד. ממש! עוד שבוע עבר ואני עדיין לבד. כולם נעלמו מחיי, אף אחד לא נכנס אל חיי. זה לא מדוייק, היה את הבחור מיום שלישי. הוא היה …

המשך לקרוא 21/3/2019

20/3/2019

למה התחפשת היום? אני לא התחפשתי למשהו מיוחד, פשוט שמתי על עצמי את המסכה הרגילה שלי, מסכת הבנאדם נורמלי - זה שלא רואים עליו שהוא נאבק כל בוקר לקום מהמיטה, זה שלא רואים עליו שהוא סובל מכאבים פיזיים מתישים, זה שלא רואים עליו את הבדידות שאוכלת מבפנים, זה שלא רואים עליו את השעון המתקתק עד …

המשך לקרוא 20/3/2019

17/3/2019

לילה טוב. אולי הוא יהיה טוב יותר מהיום? אולי הוא יהיה רגוע, שקט, משוחרר? אולי הגוף שלי יניח לי, ישחרר אותי מהכאב החודשי הבלתי נסבל? אולי הנפש שלי תניח לי, תשחרר אותי מהכאב הבלתי נסבל? אולי אני אניח לעצמי, אשחרר את עצמי מכאב החלומות הבלתי מושגים, מהכאב הבלתי נסבל?

דבר אחד

אם היו נותנים לי את האפשרות לשנות דבר אחד בעצמי, משהו חיצוני, הייתי בוחרת בלי להסס - להעלים את העיגולים השחורים הקבועים שיש לי מתחת לעיניים. באמת, העיגולים האלו פשוט הולכים ומחמירים עם השנים. ולא, אין קשר למספר שעות השינה שלי - גם כאשר אני ישנה טוב, הם שם. וככה מצאתי את עצמי יושבת מול …

המשך לקרוא דבר אחד

לרוץ מהר

לפעמים זה קורה, הראש מסתובב, הגרון נחנק, הרגליים קורסות והלב נחמץ. לפעמים יש הרגשה כזו באוויר, הרגשה של אין-שינוי, הרגשה של כלום ושום דבר. לפעמים זה שם, קרוב כ"כ ורחוק מספיק. השנים עוברות, הימים זוחלים. רגעים עפים, זיכרונות נאספים. קדימה ואחורה, אחורה וקדימה. חידושים והמצאות, הצלחות וכישלונות. אני כאן, בתנוחה המוכרת, הרגל למעלה בשביתה איטלקית …

המשך לקרוא לרוץ מהר