תגית: יומן מסע

מחמאה, חיוך, נשימה

היום חזרתי קצת לנשום.
לא עמוק, לא תמיד, לא רצוף,
אבל האוויר חודר קצת לריאות.
עוד מעט הלילה יכנס לשיאו, הקוצר יתארך והגלגל יתגלגל – אבל היום חזרתי קצת לנשום.

להמשיך לקרוא

הדברים הפשוטים

הדברים הפשוטים שכל אחד יכול לעשות, לכאורה.

הפעולות הקטנות האלו שאנחנו אפילו לא שמים אליהם לב.

אני די בטוחה שכבר כתבתי על הרגע הזה שהפיל מתיישב לי על החזה ופשוט מסרב לקום. הרגע המפחיד הזה שאני פתאום מודעת יותר מהרגיל לנשימה שלי (ומה לעשות שגם ביומיום התרגלתי להיות יותר מודעת מאנשים אחרים, גם שאין סיבה…). הרגע הזה שפשוט שום דבר לא נכנס פנימה והכל מרגיש כאילו קורס לתוך עצמו.

ואז מגיע הלילה והכל מתעצם והשיעול מתגבר והקוצר מתארך והפיל כבד אפילו יותר (אולי הוא הלך לישון, הרי אנשים נעשים כבדים יותר כשהם ישנים. אולי גם פילים) ותכשיר הפלא הזה שבא במעין גליל לבן/אדום עוזר ומשחרר והגליל הכחול בהיכון, והכריות מגביהות אבל איך אפשר לישון על הגב בחצי ישיבה??? ואיך אפשר להירדם עם נשימות מדודות ועם הפחד הזה שבסוף הלילה הזה אני לא אתעורר בחצי קפיצה עם שאיפה עצומה כאילו לא נשמתי כל הלילה ואף אחד לא יידע, ואף אחד לא יהיה כאן לצידי…

הדברים הפשוטים האלו, הפעולות הקטנות האלו שאף אחד לא חושב עליהן מטרידות אותי, מציקות לי, מפריעות לי.

וכואב לי הגרון.

וכבד לי בריאות.

וקשה לי לנשום.

וקשה לי בחיים.

וקשה לי להגיד לאנשים את האמת.

כי הם שומעים את השיעול של "מעשן 3 קופסאות ביום" שיוצא ממני, הם שמים לב ששוב הקול שלי מתחיל להיעלם, הם רואים שאני לא במייטבי. אבל אני מתגוננת ועונה כמו תמיד "זה רק נשמע גרוע", "אני לא ממש חולה, זה סתם האסטמה שמקשה". והם ממשיכים החיים שלהם ואני לבד עם השקר הזה שאני בסדר.

כי אמא שלי היא היחידה שיכולה לזהות עוד מה"הלו" שלי שמשהו קורה, שאני לא מרגישה טוב, שמשהו מתבשל בתוך הגוף הקצת מתפרק שלי.

וזה טוב ונעים שאמא יודעת.

וזה מקל שאמא תמיד מזהה.

וזה מעציב שרק אמא.

וזה מכאיב שאני במיטה, מחזירה לעצמי את הנשימה הסדורה אחרי שהמשאף נכנס לפעולה, עושה תרגילי נשימה, עושה תרגילי מחשבה, עושה תרגילי הרגעה ונשארת לבד,

אני והדף הוירטואלי הזה.

Let's just breathe…

Just Breathe / Pearl Jam

פסקול השנים שחלפו 2.0

עד שהמוזה תגיע שוב,
עד שהמילים יצאו מהבלאגן שבפנים,
עד שאמצא שוב את הקול שלי,
זו היתה השנה האחרונה…

https://shloshim30.wordpress.com/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%95%D7%9C-%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%97%D7%9C%D7%A4%D7%95-2-0/

תכננתי…

כנראה שאחרי כתיבה מרובה צריכים מנוחה, כמו אחרי בינג' ספרים טוב…

להמשיך לקרוא

מחמאות כמו חול…

זה מוזר, אבל לפעמים הרגעים שמבאסים אותי הם אלו שבהם הייתי צריכה לשמוח…

להמשיך לקרוא