בנות גילמור

אחת הסדרות האהובות עליי - בנות גילמור. הייתי צופה בכל הפרקים שוב ושוב ושוב, מקנאה בשנינות הבלתי פוסקת ששולטת שם בדיאלוג, מקנאה בחנונית שזוכה בכל הבחורים כי הם רואים בה משהו מעבר, מקנאה בגיבורה שעושה מה שטוב לה ומסתובבת תמיד עם ספר בתיק. השבוע גיליתי שהחיים הם לא בנות גילמור ואי אפשר להעביר דיאלוגים שלמים …

המשך לקרוא בנות גילמור

מודעות פרסומת

מנהג מגונה

סיגלתי לעצמי מנהג קצת מגונה לאחרונה, אני נכנסת לממשק הניהול של הבלוג ומשם נכנסת לקרוא את אחד הפוסטים שאחד המבקרים קרא לאחרונה. משם אני מדלגת לפוסט קשור וכן הלאה... מה כ"כ מגונה בזה? קודם כל, אני לא ממש כותבת כאן לאחרונה אז זה לא שיש בבלוג תנועה גדולה מידי וזה קצת מרגיש כמו ריגול אחרי …

המשך לקרוא מנהג מגונה

הכי רחוק שאפשר

בא לי לנסוע הכי רחוק שאפשר, להיעלם בלי להשאיר סימן, פשוט... אתמול בלילה לקחתי את הבעל של אחותי לשדה התעופה (פשוט גיסי נשמע זקן מידי), אמצע הלילה והכבישים ריקים. בכניסה לשדה עצרו אותנו לתשאול כי הוא קצת פחות לבנבן ממני, אבל הי - ישראל 2016. הוא נסע לו לשבוע לאיזה סמינר מקצועי ואחותי נשארה עם …

המשך לקרוא הכי רחוק שאפשר

היה

השבוע העמוס, הפך לחודש עמוס... היה קצת גשם, היו קצת דקירות, היתה קצת גזענות והסתה והיתה לא מעט עבודה... היו כמה הופעות (רוצו לראות את מאיה איזקוביץ!!!), כמה הדלקות נרות ורק סופגנייה אחת... היתה בריחה אחת מחדר במוסד למשוגעים (escape room עם האנשים המתאימים, זה להיט!), חנוכת בית של זוג מתמסד ופרידה מעוד חברה רווקה …

המשך לקרוא היה

תקופת האבל

בדרך לעבודה, פתאום היכה בי הברק! זה היה בתחילת השבוע, דיכדוכי הפוסט הקודם עדיין הורגשו באוויר, השיחה המרעישה עם הפסיכולוגית שלי על ההחלטה להפסיק לחפש הידהדה בראש, הרדיו דלק בעוצמה מתאימה והפקקים של תחילת היום ליוו אותי בדרך לעבודה. ואז פתאום זה היכה בי, אולי סופסוף הגעתי לסופה של תקופת האבל! תקופת אבל על החלום …

המשך לקרוא תקופת האבל

מלא

זה היה שבוע מלא, מלא בעשיה, מלא בחשיבה, מלא ביצירה, מלא בדיבור, מלא בהתחלה, מלא. זה היה שבוע מלא בפוטנציאל להתחלות, התחלות חדשות עם אנשים חדשים. הוא התחיל בצליעה עם בחור חביב שפשוט לא התאים (להלן ל'). הוא המשיך בתירוץ מוזר של בחור שני על הברזה מדייט טנטאטיבי (להלן נ'). באמצע השבוע התחילה סדנת היצירה …

המשך לקרוא מלא

34

ביומיים האלו שאני כבר בת 34, כלום לא השתנה. אני עדיין כותבת את הבלוג הזה בחצי שכיבה על הספה כשברקע סרט כלשהו בטלוויזיה, השכנים עושים רעש כמו בכמו מוצ"ש והדירה שלי עדיין לא עברה את הניקיון השבועי המתבקש. ביומיים האלו שאני בת 34, הספקתי כמה דברים: - להתעכב 6 שעות בעיר בלגית אפרורית ולנחות כאן …

המשך לקרוא 34