שנה טובה!

בכל תחילת שנה יש המון הבטחות, משאלות, תקוות. בכל תחילת שנה יש ניחוח של התחדשות באוויר. בכל תחילת שנה יש סוף תקופה. אני לא בטוחה שמשהו באמת נגמר ומשהו חדש יתחיל, אני לא בטוחה שהשנה החדשה תביא עימה את כל הדברים שהשנה הקודמת לא הביאה. אני חושבת שהכל ימשיך כרגיל... המשאלות ימשיכו להיות משאלות, התקוות …

המשך לקרוא שנה טובה!

מודעות פרסומת

26/6/2019

הספה החדשה שלי הגיעה, היא קצת יותר קטנה ממה שחשבתי אבל היא תכולה, מגניבה ונוחה! אפילו חנכתי אותה עם נימנום אחה"צ 😊 הספה שלי הגיעה ועכשיו המוזה צריכה לנחות עליי - איך להפוך את המקום החדש הזה לבית...

הבית החדש שלי

זה בית טוב, הבית החדש שלי. יש בו חניה - עם יונים שמצליחות לקשט לי כל בוקר את האוטו. יש בו שכנים נחמדים - שלא רואים ולא שומעים, חוץ מהחתול המאומץ של הדיירים הקודמים שמסרב למצוא לו משפחה מאמצת חדשה. יש בו גינה ירוקה - שמשמחת אותי בירוק שלה בכל בוקר ובכל ערב ומחייבת אותי …

המשך לקרוא הבית החדש שלי

עוברים דירה

אני שונאת לארוז. שונאת לארוז תיק לפני טיול, שונאת לארוז מזוודה לפני נסיעה, שונאת לארוז דירה לפני מעבר. אני שונאת לארוז כי אני פשוט לא טובה בזה. תמיד אני לוקחת יותר מידי לטיול או במזוודה. האריזה שלי אף פעם לא יוצאת יעילה מבחינת מקום ותמיד לוקחת לי שעות ומלווה במיליון הפסקות. אני שונאת לארוז כי …

המשך לקרוא עוברים דירה

בנות גילמור

אחת הסדרות האהובות עליי - בנות גילמור. הייתי צופה בכל הפרקים שוב ושוב ושוב, מקנאה בשנינות הבלתי פוסקת ששולטת שם בדיאלוג, מקנאה בחנונית שזוכה בכל הבחורים כי הם רואים בה משהו מעבר, מקנאה בגיבורה שעושה מה שטוב לה ומסתובבת תמיד עם ספר בתיק. השבוע גיליתי שהחיים הם לא בנות גילמור ואי אפשר להעביר דיאלוגים שלמים …

המשך לקרוא בנות גילמור

מנהג מגונה

סיגלתי לעצמי מנהג קצת מגונה לאחרונה, אני נכנסת לממשק הניהול של הבלוג ומשם נכנסת לקרוא את אחד הפוסטים שאחד המבקרים קרא לאחרונה. משם אני מדלגת לפוסט קשור וכן הלאה... מה כ"כ מגונה בזה? קודם כל, אני לא ממש כותבת כאן לאחרונה אז זה לא שיש בבלוג תנועה גדולה מידי וזה קצת מרגיש כמו ריגול אחרי …

המשך לקרוא מנהג מגונה

הכי רחוק שאפשר

בא לי לנסוע הכי רחוק שאפשר, להיעלם בלי להשאיר סימן, פשוט... אתמול בלילה לקחתי את הבעל של אחותי לשדה התעופה (פשוט גיסי נשמע זקן מידי), אמצע הלילה והכבישים ריקים. בכניסה לשדה עצרו אותנו לתשאול כי הוא קצת פחות לבנבן ממני, אבל הי - ישראל 2016. הוא נסע לו לשבוע לאיזה סמינר מקצועי ואחותי נשארה עם …

המשך לקרוא הכי רחוק שאפשר