19/6/2020

בלילות יאוש, כשנמאס לי לדבר לעצמי או אל הקירות או אליך, אני עושה את הדבר הזה שאני יודעת שלא יהיה לו המשך. בלילות האלו, הפרצופים שמציצים אליי מהקצבייה התורנית מרגיעים אותי ומעצבנים אותי בו זמנית. אשליה של אפשרות נמהלת ביאוש עם קמצוץ של ציניות והבנה שזה לעולם לא יקרה. בתקופה האחרונה הלינקדאין הפך לסוג של …

המשך לקרוא 19/6/2020

24/5/2020

תכננתי ללכת לישון בשעה נורמלית, אולי אפילו מוקדם, כדי להתחיל את השבוע ברגל ימין. כנראה שמוקדם זה דבר יחסי... פתאום היוטיוב הזכיר לי נשכחות, hart of dixie, סידרה שראיתי אי שם בשנת 2014. כבר אז היא העלתה בי חיוך אז החלטתי לפצוח במרתון לילי 😊 באמת שאני לא יודעת מה יש בה שגורם לי אושר …

המשך לקרוא 24/5/2020

הרשימה

אתמול שאלה אותי חברה שלא ראיתי כבר כמה זמן "אז מה חדש בדייטים? את עדיין יוצאת?" ואני החלטתי להודות בקול רם "לא". כי האמת, אני לא יוצאת, אין לי כוחות לכרטיסים וללייקים ולהתחלות עם אנשים שהם לא באמת התחלות. אבל השאלה שלה גרמה לי לחשוב, מה אם במקום שכל אחד יכתוב הכרטיס שלו את היתרונות …

המשך לקרוא הרשימה

רגעי חולשה

לפעמים ברגעי חולשה אני עושה דברים מפגרים: נעלמת לעולם, מתכנסת בקונכיה שלי ומסננת את הכמה אנשים שעוד בקשר איתי. אין הרבה כאלו, זה טיפשי... מתעלמת משעות השינה הדרושות לבנאדם נורמלי. אם שפר מזלי וזה סופש או חג, אז היום הופך ללילה והלילה לחור שחור. אם הסופש או החג כבר נגמרו - היום נשאר יום נטול …

המשך לקרוא רגעי חולשה

5/2/2019 ב'

פתאום הוא צץ שוב, שלח עוד הודעה סתמית אחרי כמעט 3 שבועות של הודיני. רציתי לצעוק עליו: "דביל! מה אתה רוצה מחיי?!?" רציתי לזרוק עליו משהו, אבל הוא לא נתן לי את התענוג - רק הודעה סתמית בוואטסאפ. בלי התנצלות, בלי הסבר, סתם "מה שלומך?" טיפשי. בדיוק הייתי בדרך לפסיכולוגית האהובה עליי, אז החלטתי לנשום, …

המשך לקרוא 5/2/2019 ב'