תגית: הלב

אני לא מקולקלת!

זה פשוט קרה, בסיטואציה הכי מוזרה בעולם.
עוד ישיבה רק הפעם אחת כזו שמשפיעה על חיינו ועתידנו, עוד ישיבה רק שהפעם הרבה יותר מוטל על הכתפיים הצנומות שלי (מה אכפת לי להחמיא לעצמי 🙂 ).
ואז יצאתי מחדר הישיבות, מהדיון הסוער, כשידי על העליונה ונכנסתי למשרד הסגור לבשר את הבשורה – ושם הוא היה.
בבת אחת משהו ניצנץ שם, משהו התחבר שם, משהו…

להמשיך לקרוא

חיוך קטן

זה מוזר, פתאום באמצע החיים, באמצע תקופה מטורפת בעבודה, כלום לא השתנה אבל מין תחושת אופטימיות השתלטה עליי, מעין שמחה לא ברורה, חיוך קטן שמלווה אותי במהלך היום גם כשאף אחד לא רואה…

להמשיך לקרוא

מחסום כתיבה

מי שעוקב אחרי קצת יותר באדיקות אולי שם לב לכך שבחודש האחרון קצת ניצנצתי כאן…
כל סופ"ש אני מוצאת את עצמי דוחה יותר ויותר את המטלה הזו שהטלתי על עצמי, עד כדי כך שלפעמים אני פשוט מחליטה לוותר על הכתיבה השבועית…
אני יכולה להכביר כאן בתירוצים שונים ומשונים למה לא כתבתי, אני יכולה לפרט כאן את כל הסיבות המאוד עמוקות למה לא התחמקתי אלא באמת לא יכולתי, אני יכולה לכתוב כאן פוסט שלם של שקרים לבנים – אבל לא בשביל זה פתחתי את הבלוג הזה…

להמשיך לקרוא

רגשות

"…לא כולם יודעים את זה, אבל כל לב אנושי פולט זרם חשמלי שמתפשט אל מחוץ לגוף, למרחק של שלושה מטרים. אנשים תוהים למה הם מפתחים חיבה או סלידה מיידית כלפי האנשים שהם פוגשים. הם מניחים שזה קשור לאסוציאציות: אם הם פגשו אישה נמוכה עם גבות מחוברות, הם נזכרים ביום שבו נמוכה אחרת עם גבות מחוברות עזרה להם לשחרר מייבש שיער שהסתבך להם בראש, ומרגישים מיד חום וחיבה כלפי הנמוכה עם הגבות המחוברות החדשה הזאת, שאין לה שום קשר לפרשה. או שהאיש הראשון שרימה אותם בעודף נקרא קרל, ולכן מאותו יום והלאה כל הקרלים נראים בעיניהם חשודים עד שיוכח אחרת. אבל חיבה או סלידה מיידית הן גם תוצאה של הרמוניה (או דיסהרמוניה) של זרמים בלב, והלבבות של מאט ושל מייב פעמו בתאום מושלם." (הכוכב הנוצץ בשמים / מריאן קיז)

להמשיך לקרוא

הביצה והתרנגולת

בזמן האחרון הזמן טס לי, פתאום שוב סופ"ש ושוב מתחיל שבוע חדש ועוד פעם חוזרים לעבודה ולישיבות וכלום לא השתנה…
בזמן האחרון הזמן לא זז לי, כל יום נמתח כמו מסטיק ונראה אותו הדבר וכלום לא משתנה…
ואיכשהו השילוב המוזר הזה של הזמן שטס מצד אחד והזמן שלא זז מצד שני יוצר אצלי תחושה מוזרה, מעין כהות חושים שכזו, מעין תחושת כלום (או שאולי הכל הפוך?)

להמשיך לקרוא