טוב לאדם

טוב לאדם, אבל כמה לבד הוא יכול להיות? כמה ריק ניתן להכיל? כמה אדם אחד הוא יכול להיות? אני כ"כ הרבה זמן מקשיבה אל ליבי ועדיין לא מבינה את חיי, לא יודעת מה יש ומה אני חייבת, רק מחכה לשינוי - שמשהו חדש יתחיל, או שהמשהו הנוכחי יסתיים (אפילו בקול ענות חלושה) ימים של רומנטיקה, …

המשך לקרוא טוב לאדם

התחלה עם כיוון לא ידוע

לפני כמה ימים צצה בתוכי התחלה, פיסקת פתיחה: לפעמים בנסיעה הביתה, הלב מתכווץ. הראש עדיין לא יודע למה, אבל הלב יודע ופשוט לא מספר... נתתי לה להתבשל בתוכי קצת, להפוך להתחלה עם המשך, אבל היא נתקעה לה. נשארה התחלה עם כיוון לא ידוע... אולי הוא יצוץ מתישהו...

אני לא מקולקלת!

זה פשוט קרה, בסיטואציה הכי מוזרה בעולם. עוד ישיבה רק הפעם אחת כזו שמשפיעה על חיינו ועתידנו, עוד ישיבה רק שהפעם הרבה יותר מוטל על הכתפיים הצנומות שלי (מה אכפת לי להחמיא לעצמי 🙂 ). ואז יצאתי מחדר הישיבות, מהדיון הסוער, כשידי על העליונה ונכנסתי למשרד הסגור לבשר את הבשורה - ושם הוא היה. בבת אחת …

המשך לקרוא אני לא מקולקלת!

חיוך קטן

זה מוזר, פתאום באמצע החיים, באמצע תקופה מטורפת בעבודה, כלום לא השתנה אבל מין תחושת אופטימיות השתלטה עליי, מעין שמחה לא ברורה, חיוך קטן שמלווה אותי במהלך היום גם כשאף אחד לא רואה... זה לא אושר מתפרץ (חס וחלילה 😉 ), זה לא שמשהו מהותי השתנה, פשוט החיוך הדבילי הזה בלב. זה לא שאני מתלוננת, …

המשך לקרוא חיוך קטן

מחסום כתיבה

מי שעוקב אחרי קצת יותר באדיקות אולי שם לב לכך שבחודש האחרון קצת ניצנצתי כאן... כל סופ"ש אני מוצאת את עצמי דוחה יותר ויותר את המטלה הזו שהטלתי על עצמי, עד כדי כך שלפעמים אני פשוט מחליטה לוותר על הכתיבה השבועית... אני יכולה להכביר כאן בתירוצים שונים ומשונים למה לא כתבתי, אני יכולה לפרט כאן …

המשך לקרוא מחסום כתיבה