יומיים וחצי

ואוו, אלו היו יומיים וחצי קשים, קשים הרבה יותר מהתקופות האפלות שהיו לי בשנים האחרונות, או לפחות ככה אני זוכרת את זה...   אני לא יודעת איך ולמה זה עבר, אבל נראה לי שהשחור הזה הוא קצת כמו הכאב גרון שלי - פשוט נשאר שם כגוש מוזר, מתחבא, מורגש תמיד אבל ניתן להתעלם ממנו ואז, …

המשך לקרוא יומיים וחצי

מודעות פרסומת

זה לא אני

שינה טרופה, כזו שהמודעות עובדת בה שעות נוספות, סופה מגיע מהר מידי ונשארים לאחריה כ"כ עייפים. תחושת איכס, זה לא עוזר שכולם בחופש וכל הפגישות שלי התבטלו. יש לי מלא עבודה אבל מי בכלל מצליח לעבוד עם האיכס הזה שגולש מכל הכיוונים? בנסיעה הבוקר למשרד עשיתי משהו שלא חשבתי שאי פעם אעשה, אמרתי לעצמי מנטרות …

המשך לקרוא זה לא אני

עד 120?!?

קצת לילות אפלים רודפים אותי, לא מעט דמעות הרטיבו לאחרונה את הכריות שלי, מחשבות שקצת שתקו חזרו בשיא הכוח. זה חושך כזה, מוכר. זו העייפות הזו שהגוף פשוט מחקה את הנפש, מתיש. המחשבות על "למה דווקא אני?" מציפות, אני לא מצליחה להבין כלום, לא מצליחה להכיל את החיים שלי וכל הזמן מדענים מנסים להאריך את …

המשך לקרוא עד 120?!?

טיפות מלוחות

אתמול בלילה, אחרי הרבה זמן שהתחמקתי מעצמי, נפתחו השערים וטיפות מלוחות החלו לזרום... זה לא באמת מפתיע שחרא לי. אם מישהו אי שם בעולם הוירטואלי קורא את הבלוג הזה, הוא לא יכול להתחמק מהאווירה העגמומית שמככבת בו. אבל אני לא בטוחה שמי ש"קורא" את החיים שלי באמת, יכול לראות את כל החרא הזה מתחת למסיכות... …

המשך לקרוא טיפות מלוחות

סיפור בהמשכים

פסקול השנה הרביעית... יצאתי מהמרחב המוגן שלי, מהבית, מהחדר עם הלפטופ והמוזיקה של סופ"ש ונסעתי לטיול בני דודים לביקור אצל המילואימניק הקרבי שלנו. נסעתי, התבלבלתי (סימן 4), נסעתי שוב ובסוף הגעתי. הדייט היה קצת מוזר, השיחה קצת חזרה על השיחה הטלפונית, אבל הצלחנו להתקדם עד שהגיעה השעה בה הוא הפך לסינדרלה ובאמצע המשפט "טוב, אז נזמין …

המשך לקרוא סיפור בהמשכים

שחור

עוד סופ"ש עבר, סופ"ש של התכנסות, שתיקה, בריחה. הדאון הזה נמשך כבר כמה זמן, אם מוסיפים לזה את הלחץ והעומס בעבודה ואת השבוע הקשה האחרון, כנראה שמגיעים להתייפחות באוטו בדרך לא.ערב משפחתית. אני לא בוכה בפומבי, אני אוהבת להרטיב את הפנים שלי בפרטיות של הבית שלי או לפחות בפרטיות של האוטו עם הרדיו דולק בפול …

המשך לקרוא שחור

שתיקה

זו מין תקופה כזו, תקופה של שתיקה. אין לי מה לומר, אין לי מה לספר, אין לי כוח... עוד לא אימצתי שיגרה נורמלית בדירה החדשה, בינתיים אני בעיקר עושה את מה שחששתי ממנו - נהנית מהספה שמול הטלוויזיה ושוכחת מהעולם... שתיקה רמה כזו שמסתירה מאחוריה כל מיני רחשים מודחקים, מחשבות נסתרות ומעשים שלא נעשים... זו …

המשך לקרוא שתיקה