מעניין מי אתם….

אני לא יודעת מי אתם אותם קוראים שקפצו לביקור ופשוט דילגו מפוסט לפוסט באיזה בינג' פוסטים מרשים שכזה. אני לא יודעת מה גרם לכם לקרוא דווקא את הפוסטים האלו, אולי זו היתה המלצה של המנגנון המשוכלל של האתר, אולי בחירה שלכם... אני לא יודעת אם אתם קוראים קבועים או מזדמנים, אם תחזרו שוב או שהספיקה …

המשך לקרוא מעניין מי אתם….

מודעות פרסומת

דיכאון "אחרי החגים"

טוב, אולי לא אחרי החגים ממש, דיכאון אחרי חופשה אולי מתאים יותר... זו היתה נחיתה קשה. העולם סגר עליי כבר שם והתחושה רק הלכה והתגברה. הגעתי הביתה אחרי אחר צהריים של פתיחת מתנות והתעדכנות עם המשפחה, לאחר ערב עם הקבוצה למאותגרי יחסים, הגעתי הביתה ונפלתי חזק. ה-VOD שלי היה מלא הקלטות מהשבוע החולף. המייל שלי …

המשך לקרוא דיכאון "אחרי החגים"

כשזה קורה…

כשזה קורה אני כבר יודעת ששום דבר טוב לא ייצא מיזה. כשזה קורה אני מבינה שזה עומד להתחיל. כשזה קורה אני דואגת שזה לא ייגמר לעולם... כבר מחר, השמש עדיין לא התעוררה אבל כבר מחר. הבית ההפוך מסמל את שעובר עליי, הדחייה הבלתי הגיונית של משימה מפגרת לעבודה מסמלת את שעובר עליי, האצבעות הכבדות על …

המשך לקרוא כשזה קורה…

יומיים וחצי

ואוו, אלו היו יומיים וחצי קשים, קשים הרבה יותר מהתקופות האפלות שהיו לי בשנים האחרונות, או לפחות ככה אני זוכרת את זה...   אני לא יודעת איך ולמה זה עבר, אבל נראה לי שהשחור הזה הוא קצת כמו הכאב גרון שלי - פשוט נשאר שם כגוש מוזר, מתחבא, מורגש תמיד אבל ניתן להתעלם ממנו ואז, …

המשך לקרוא יומיים וחצי

זה לא אני

שינה טרופה, כזו שהמודעות עובדת בה שעות נוספות, סופה מגיע מהר מידי ונשארים לאחריה כ"כ עייפים. תחושת איכס, זה לא עוזר שכולם בחופש וכל הפגישות שלי התבטלו. יש לי מלא עבודה אבל מי בכלל מצליח לעבוד עם האיכס הזה שגולש מכל הכיוונים? בנסיעה הבוקר למשרד עשיתי משהו שלא חשבתי שאי פעם אעשה, אמרתי לעצמי מנטרות …

המשך לקרוא זה לא אני

עד 120?!?

קצת לילות אפלים רודפים אותי, לא מעט דמעות הרטיבו לאחרונה את הכריות שלי, מחשבות שקצת שתקו חזרו בשיא הכוח. זה חושך כזה, מוכר. זו העייפות הזו שהגוף פשוט מחקה את הנפש, מתיש. המחשבות על "למה דווקא אני?" מציפות, אני לא מצליחה להבין כלום, לא מצליחה להכיל את החיים שלי וכל הזמן מדענים מנסים להאריך את …

המשך לקרוא עד 120?!?

טיפות מלוחות

אתמול בלילה, אחרי הרבה זמן שהתחמקתי מעצמי, נפתחו השערים וטיפות מלוחות החלו לזרום... זה לא באמת מפתיע שחרא לי. אם מישהו אי שם בעולם הוירטואלי קורא את הבלוג הזה, הוא לא יכול להתחמק מהאווירה העגמומית שמככבת בו. אבל אני לא בטוחה שמי ש"קורא" את החיים שלי באמת, יכול לראות את כל החרא הזה מתחת למסיכות... …

המשך לקרוא טיפות מלוחות