16.3.2020

קיבלתי היום את השולחן של סבתא. זה שולחן פורמייקה ישן, כזה שבקלות היה אפשר לזרוק לפח. אבל הוא שלה, של המטבח שלה. היא ישבה לידו כל יום במשך 60 שנה (אולי יותר...), אני אכלתי עליו ארוחות בוקר, צהרים וערב, ישבתי לידו והקשבתי לסיפורים שלה או סתם לרדיו שניגן. עכשיו הוא במטבח שלי, נראה קצת לא …

המשך לקרוא 16.3.2020

18/2/2020

כמעט ולא בכיתי עליה שם בארץ הקרה והמושלגת, אבל חשבתי עליה לא מעט. כמעט ולא בכיתי עליה שם בארץ עם המרחבים הלבנים האינסופיים, אבל בנסיעה הארוכה באוטובוס כשהפלייליסט שלי החליט לאתגר אותי עם רצף שירים שכזה, הדמעות יצאו ואף אחד לא ראה. כמעט ולא בכיתי עליה שם בארץ הרחוקה, אבל עכשיו כשאני כבר בבית אחרי …

המשך לקרוא 18/2/2020

9/2/2020

היא כבר לא בבית שלה, אבל בחלק ממנו נשאר הריח המוכר - זה שעד שהוא נעלם בכלל לא שמים לב שהוא הריח שלה, הריח של הבית. היא כבר לא בבית שלה, ידיים שונות נוברות בזיכרונות, במזכרות, בבגדים, במגירות, בארונות, באלבומים, בחפצים, בדברים. והעיניים שלי אדומות כשכולם מפטפטים וצוחקים, מוצאים עוד זיכרון מוכר, עוד חפץ שלא …

המשך לקרוא 9/2/2020

5/2/2020

הצלחתי לא לבכות כל היום, עכשיו כבר לילה והדמעות מאיימות להתפרץ. העסקתי את עצמי בעבודה וסידורים שדחיתי יותר מידי פעמים (כי למי יש כוח ללכת לסופר או להחליף מצעים או יותר גרוע מכך - לכבס מצעים?). התמודדתי לא רע עם ההודעה הרישמית שאישתו של אח שלי בהריון (היו מספיק רמזים מקדימים שנראה לי שהתכוננתי, או …

המשך לקרוא 5/2/2020

3/2/2020

כל היום הן מציפות אותי, זולגות במורד הלחיים באיטיות ואז מגיעה התייבכות בלתי נשלטת. עצב גדול השתלט עליי. געגועים. אני לא יודעת איך להפסיק לבכות, אני לא יודעת איך להתקדם. אם אתה רואה אותה שם למעלה, רק תוודא שהיא מצאה את סבא והם חוגגים עם איזו כוסית משקה טוב וכל האנשים החשובים. ותזרוק איזו מילה …

המשך לקרוא 3/2/2020

סבתא שלי

הבית של סבתא וסבא שלי ריק. סבתא עברה לגבעה, ממש על יד סבא. יש להם נוף לים וצל מהעץ הגדול. הבית של סבתא וסבא שלי ריק. דמעות מציפות את הגרון ברגעים מאוד מוזרים וחיוך עולה על השפתיים מזכרונות מאוד אהובים. הבית של סבתא וסבא שלי ריק. אנשים מסתובבים בו, נכנסים ויוצאים. נכדים מפשפשים במגירות ומוצאים …

המשך לקרוא סבתא שלי

31/10/2019

אם במקרה אתה באמת קיים ואם במקרה סבא וסבא על ידך, תמסור להם שכמעט ראיתי אותם היום בפרק של 80 וארבע. רק כמעט... הם היו שם קצת בחיוך למרה הילדים, קצת בהתרגשות מהאפרוח שבקע, קצת בהליכה הבטוחה עם המקל, קצת בסיפור על מה שהיה פעם, קצת בדיבור עם הילד, קצת במבטא, קצת בכאב הפיזי, המון …

המשך לקרוא 31/10/2019