השנה אני לא יכולה

השנה אני לא יכולה להכיל, הדמעות יוצאות כבר מהמילה הראשונה, מהתמונה הראשונה, מהצליל הראשון. אז התחברתי לטקס הוירטואלי המושבי שהתנתק באמצע בגלל בעיות טכניות, צפיתי לראשונה בטקס הממלכתי, קראתי כמה טורים ופירסומים, ראיתי כמה זיכרונות על האנשים ובכיתי. בכיתי על אלו שלא היכרתי וכבר לא כאן, בכיתי על אלו שהכירו וסובלים את כאבם על אלו …

המשך לקרוא השנה אני לא יכולה

בלילות הקורונה

בלילות הקשים האלו של הקורונה, המחשבות רצות. כי הלילות ארוכים יותר מהימים ושקטים יותר, כי הלילות עירניים יותר מהימים והחיים ממשיכים. בלילות הארוכים האלו של הקורונה, אחרי הבהייה בטלוויזיה ואחרי הצפיה בעוד סידרה או רצף סירטונים לא מובן, המחשבות נודדות. תהיות קיומיות, שאלות מהותיות נזרקות לאוויר ואין מי שיתפוס אותן. בלילות החשוכים האלו של הקורונה, …

המשך לקרוא בלילות הקורונה

19.4.2020

ציפיתי שדווקא בימים מוזרים כאלו של סגר יהיה לי מה להגיד. חשבתי שדווקא בימים מטורפים כאלו של סרט אפוקליפטי אני ארצה לפרוק. והמילים לא יוצאות. היום הפך לילה, הלילה יום. והזמן עובר. "מה את עושה?" "כלום, מה שאני עושה בכל יום" איך אפשר להסביר שזה דווקא נעים לי הכלום הזה? איך אפשר להכיל שדווקא נעים …

המשך לקרוא 19.4.2020

ועוד לא אמרתי הכל

רגעים קטנים של אושר מתרחשים כשאריק שר, רגעים גדולים של אושר מתרחשים כשאריק שר שיר שלא הכרתי והוא פשוט מעולה! אני זקוקה לרגעי האושר האלו עכשיו, זו תקופה שכזו... הדמעות לפעמים מציפות בלי אזהרה, געגועים עזים משתלטים בלי הכנה. המעבר בין העצב לשמחה קיצוני והנפילות מכאיבות. לפלנד מאחורי ואני רק רוצה לחזור ללבן הגדול והמדהים …

המשך לקרוא ועוד לא אמרתי הכל

מפגש פרידה

לפני חודש וקצת הודעתי שדי, סיימתי. ההחלטה התקבלה בשיא תקופת הכאב, ההודעה נמסרה בשיא תקופת העלבון. חודש וקצת של תהליך פרידה איפשר לי לכאוב פחות ולשים את העלבון בצד, כי כמה אפשר להסתובב עם המשקולת הזו על הצוואר? כשעוזבים את העבודה צריך לתת חודש, במשרות בכירות נותנים יותר - אני מסיימת בשבוע הבא את 3 …

המשך לקרוא מפגש פרידה