אהבה-שנאה

יחסי האהבה - שנאה שלי עם אתרי היכרויות לא יפתיעו אף אחד מקוראי הבלוג הזה. אולי ההגדרה של "אהבה" במשפט "יחסי אהבה - שנאה" כן הפתיע מישהו, כי אהבה גדולה מעולם לא היתה שם... אבל אתם יודעים למה אני מתכוונת, אני שונאת אותם אבל כל פעם נותנת לאתר עוד צ'אנס כי תכלס, זה לא שיש …

המשך לקרוא אהבה-שנאה

מודעות פרסומת

הפסדתי

השעון ואני עשינו דו קרב היום, הוא ניצח, אני הפסדתי. השעון ואני נלחמנו ממש עד הרגע האחרון, הוא המשיך לתקתק, אני הפסדתי. לא יודעת למה הוא מתעקש להתקדם, לא יודעת למה אני מופתעת כל פעם מחדש. לא יודעת למה אני מכניסה את עצמי לבור הזה שוב, לא יודעת למה אני מענישה את עצמי באכזריות שכזו. …

המשך לקרוא הפסדתי

תובנות של שעת לילה כמעט מאוחרת

קצת קשה לכתוב כשחצי חולים, העיניים דומעות ועייפות, הגרון חנוק והאף מתעטש, הגוף חלש ולא החלטתי אם זו תחילתה של שפעת או סתם אלרגיית עונת מעבר... אבל היום ראיתי את עצמי ופתאום זה היכה בי - אני אוהבת את עצמי. אני יודעת מה אני שווה. אני שונאת את החיים שלי, את מה שיצא מהם. אני …

המשך לקרוא תובנות של שעת לילה כמעט מאוחרת

הביקור השנתי

מחר נלך לבקר אותו, הביקור השנתי הקבוע. נציץ מי התווסף לשורה ונדון למי יש את הנוף הכי טוב. נרכין ראש כשהמילים הישנות נאמרות ונזיל דמעה כשסבתא תדדה לאורך השורה ותניח אבן וגעגוע. נצחק, נאכל, נדבר בקול רם מידי, נספר זיכרונות וכמו בכל שנה אחזור עם דמעות שמחה וגעגוע בעיניים. קיוויתי להגיע השנה אחרי הבחירה, אחרי …

המשך לקרוא הביקור השנתי

הימים שלפני

הימים שלפני הם הכי כואבים. אולי חוץ מהימים הראשונים, לפעמים הם ממש ממש כואבים... הימים שלפני תמיד מפתיעים אותי, מעין תחושת עייפות לא מוסברת, כמעט שפעת רק בלי השפעת. הגוף מסרב לשתף פעולה עם הפעולה הכי פשוטה וממש קורס באמצע האימון הכי קליל. כל חודש זה מפתיע מחדש, תמיד עולה השאלה "הצטננתי? אין לי כוח …

המשך לקרוא הימים שלפני

עוד 9 שעות

עוד בערך 9 שעות החגים נגמרים והחיים ממשיכים... איכשהו עשיתי את טעות גדולה ולא ביטלתי את הדייט שיש לי בעוד 45 דקות. ההתכתבות איתו היתה חביבה מינוס, אבל ניסיתי לתת עוד צ'אנס. השיחות איתו היו מוזרות ואפילו די צולעות, אבל איכשהו עוד ניסיתי לתת עוד צ'אנס, אפילו התיאום של איפה ניפגש היום היה צולע, אין …

המשך לקרוא עוד 9 שעות

הרגעים שבהם הוא חסר

אלו הרגעים הקטנים האלו בסוף כל יום, השקטים, שהיו אמורים להיות מלאים במשפטים קצרים וסיפורים שטותיים על היום שהיה. אלו הרגעים הקטנים האלו באמצע היום, באמצע נסיעה כשברדיו אין כלום או סתם כשהראש מלא ורוצה לפרוק. אלו הרגעים הקטנים האלו כשהשיר שבאזניים כל כך מתאים, או מזכיר, או מפתיע ובעיקר ממש ממש דורש שעוד מישהו …

המשך לקרוא הרגעים שבהם הוא חסר