28/4/2019

עוד יומיים... 7 יהפוך 8, אנשים ייזכרו בי ויכתבו מילים ריקות בעלות כוונות טובות על הקיר, המשקיענים יסמסו, הקרובים יתקשרו לעוד שיחה בטלה על איך חוגגים ואיך זה מרגיש שם ב8 החדש. עוד יומיים... לא רק שנגמר החופש וצריך לחזור לשגרה, לא מספיק שהאף נוזל והגוף דואב, לא מספיק שהשרב בפתח, ה7 יהפוך ל8. לא …

המשך לקרוא 28/4/2019

מודעות פרסומת

רגעי חולשה

לפעמים ברגעי חולשה אני עושה דברים מפגרים: נעלמת לעולם, מתכנסת בקונכיה שלי ומסננת את הכמה אנשים שעוד בקשר איתי. אין הרבה כאלו, זה טיפשי... מתעלמת משעות השינה הדרושות לבנאדם נורמלי. אם שפר מזלי וזה סופש או חג, אז היום הופך ללילה והלילה לחור שחור. אם הסופש או החג כבר נגמרו - היום נשאר יום נטול …

המשך לקרוא רגעי חולשה

בינתיים אני

שוב ימים של שקט, רעש פנימי בלתי נסבל ממשיך להשתלט והמילים לא מוצאות את דרכן החוצה. אני לא יודעת איך להתמודד עם הרגשות האלו הפעם, בינתיים אני משתבללת. בינתיים אני ישנה יותר מידי ופחות מידי במקביל. בינתיים אני אוכלת יותר מידי ופחות מידי במקביל. בינתיים אני שותקת וצועקת יותר מידי במקביל. בינתיים אני פחות אני …

המשך לקרוא בינתיים אני

27/2/2019

סופסופ גשם בחוץ, אולי בפנים יפסיק לטפטף... זה שבוע נורא, קשה לי. קשה לי לקום בבוקר, קשה לי לצאת מהמיטה, קשה לי להתרכז, קשה לי לעבוד, קשה לי לתקשר, קשה לי לחיות, קשה לי לא לבכות. זה שבוע נורא, עצוב לי. עצוב לי בבוקר, עצוב לי בצהריים, קצת פחות עצוב לי כשאני בבית עם עצמי …

המשך לקרוא 27/2/2019

24/2/2019

לילה. איכשהו הסופש נגמר. 4 ימים של בית - 2 מחלה, 2 סופש. היו מתאימים לי עוד כמה ימי השתבללות. מתחיל לגרד לי קצת באצבעות, גרד הנדודים, גרד הבריחה מהחיים. אני מנסה שלא לברוח, לחסוך. אבל האמת היא שאין לי עם מי לברוח ואין לי לאן לברוח לבד. בינתיים אני כאן, אוויר חם מתמלא בתוכי, …

המשך לקרוא 24/2/2019

בתי קברות

זו מין מוסכמה שכזו שבתי קברות הם מקום עצוב. האמת, הם לא מעציבים אותי. האנשים החיים שמבקרים שם עשויים להעציב אותי, המתים - לא כל כך. המתים מעציבים אותי בלילה לפני השינה, כשהגעגועים תוקפים. לפעמים באמצע הנהיגה בדרך לאנשהו כשמשהו מזכיר לי אותם. לפעמים בחזרה מהחיים שמזכירים איכשהו את המתים ושוב - הגעגועים תוקפים. אבל …

המשך לקרוא בתי קברות