שוב

פתאום שוב קצת ריק לי בפנים. פתאום שוב החיים קצת חולפים לידי, לא ממש מרגישים כמו שלי. פתאום שוב אני כאן, יושבת מול המקלדת ולא יודעת מאיפה להתחיל... זה היה ברור שאחרי העלייה תגיע ירידה, הרי רק בחיפה אחרי העליה מגיעה עוד עליה - בחיים האמיתיים זה לא ככה, החיים האמיתיים הם לא חיפה... אז …

המשך לקרוא שוב

מודעות פרסומת

כמעט נשברתי…

כמעט ונשברתי... כמעט, או אולי יותר נכון שנשברתי והצלחתי להדביק קצת את השברים רק שהדבק לא משהו והכל עדיין מאוד שברירי... כמעט ונשברתי והרמתי ידיים, או אולי יותר נכון הידיים היו כבר למעלה ושוכנעתי להוריד אותם ובכל זאת לתת עוד צ'אנס... כמעט ונשברתי והשלמתי עם המצב, או יותר נכון השלמתי אבל כנראה שעדיין לא לגמרי …

המשך לקרוא כמעט נשברתי…

שינוי

אני לא מתה על ריטה, היא מוגזמת מידי בעייני, אבל משום מה השיר הזה מתנגן לי במוח בזמן שאני מנסה להחליט על מה לכתוב... "יום אחד זה יקרה  בלי שנרגיש, משהו ישתנה  משהו ירגע בנו, משהו יגע בנו  ולא יהיה ממה לחשוש." אני לא יודעת למה אני מחכה. לא, זה לא לגמרי נכון - אני …

המשך לקרוא שינוי

להרים ידיים

אבא שלי מנסה ללמד את האחיין שלי למחוא כפיים ולנפנף לשלום, לכן הוא כל הזמן שר לו "ידיים למעלה, על הראש, על הכתפיים, 1-2-3..." אני גם רוצה ללמוד להרים ידיים... בא לי להפסיק להילחם, להפסיק לנסות להשיג את מה שאין לי. בא לי להפסיק לרדוף אחרי מה שמעולם לא קרה לי. בא לי להפסיק להרגיש …

המשך לקרוא להרים ידיים

יש בזה משהו

לפעמים הסופ"ש טס, עף, נעלם כאילו הוא בכלל לא קרה. לפעמים הסופ"ש נמתח כמו מסטיק, ארוך, לעוס ומדכא. לפעמים הסופ"ש הוא סתמי, עובר בלי שנרגיש, בלי להשאיר חותם. השבוע הזה עבר מהר מאוד, פתאום בלי להרגיש הגיע הסופ"ש. אבל הוא היה ממש מתיש... הייתי במין חוסר כוחות שכזה, פשוט רצון עז להישאר במיטה ולהיעלם לכולם. …

המשך לקרוא יש בזה משהו

פורים 2014

זה לא סוד שיש לי מערכת יחסים אמביוולנטית עם החג זה. מצד אחד, אחד החגים היותר יצירתיים ושמחים שיש לנו! מצד שני, יותר מידי רוחות רפאים רודפות כל חיוך שלי בחג הזה... השנה החלטתי להשאיר את רוחות הרפאים בבית ויצאתי לחגוג 🙂 וכך יצא שפורים הפך לחג מוזיקלי במיוחד... זה התחיל מפורטיס בבארבי. יציאה ספונטנית …

המשך לקרוא פורים 2014

משיגנע

פעם בשנה אנחנו מתכנסים בשישי בצהריים והולכים להגיד שלום לסבא, להקריא לזכרו כמה מילים, להניח פרחים ואבנים, להדליק נרות ולברוח מהגשם לבית של סבתא לסעודת מלכים. כנראה שהשנה נמאס לו לצעוק מלמעלה: "משיגנע! לכו מכאן! אתם נרטבים!!!" ולכן הוא דאג ליום חמסין באמצע "החורף". אבל משום מה דווקא ביום שימשי ויפה, הטקס היה קצר מהרגיל. …

המשך לקרוא משיגנע