7

רק עכשיו ראיתי שהמערכת שלחה לי לפני יומיים ברכת מזל טוב לכבוד יומולדת 7 לבלוג... אלוהים כמה שאני זקנה! ופאטתית?

מודעות פרסומת

הימים הם ימי כדורגל

הימים הם ימי כדורגל (וגם קצת טניס), הלילות הם לילות מחשבות (וגם קצת הדחקות). ההבנה הזו שפשוט הגעתי לכאן, למצב המוזר הזה, למצב המביש הזה, ללבד הזה, מתחילה לחלחל. לא, ממשיכה לחלחל. שקלתי לקפל הכל, לסגור את הבושה הזו, את קיר הבכי שמתעד כאן את העליות והירידות, את החיוכים והדמעות, את ההצלחות והכשלונות, את השנים …

המשך לקרוא הימים הם ימי כדורגל

מעניין מי אתם….

אני לא יודעת מי אתם אותם קוראים שקפצו לביקור ופשוט דילגו מפוסט לפוסט באיזה בינג' פוסטים מרשים שכזה. אני לא יודעת מה גרם לכם לקרוא דווקא את הפוסטים האלו, אולי זו היתה המלצה של המנגנון המשוכלל של האתר, אולי בחירה שלכם... אני לא יודעת אם אתם קוראים קבועים או מזדמנים, אם תחזרו שוב או שהספיקה …

המשך לקרוא מעניין מי אתם….

כשחושבים על זה…

כשחושבים על זה, בבלוג הזה אין באמת משהו בעל ערך. כשקוראים את זה, רואים שבבלוג הזה אין משהו מהפכני. סתם גיבוב של מילים, מחשבות, רגשות של בחורה שהחיים שלה הם לא מה שהבטיחו לה. כמה פוסטים מוצלחים, כמה פוסטים משעממים, כמה פוסטים מתחמקים, כמה פוסטים חושפניים. מסך לבן שסופג את כל השטויות שלי, את הרגעים …

המשך לקרוא כשחושבים על זה…

רק קפצתי להגיד תודה

כבר הרבה זמן שלא כתבתי כאן. התחלתי לכתוב פוסטים בראש כבר מיליון פעם, חלקם אפילו נראו לי ממש טובים וחשובים אבל איכשהו לא הצלחתי לשבור את המחסום הזה, לדלג מעבר לדבר הזה שלא אפשר לי פשוט לפתוח את הבלוג שלי ולשפוך את כל הבלאגן הזה שיושב לי על הלב. במקום לכתוב, אני פשוט שוקעת בשיממון. …

המשך לקרוא רק קפצתי להגיד תודה

סיפור בהמשכים

פסקול השנה הרביעית... יצאתי מהמרחב המוגן שלי, מהבית, מהחדר עם הלפטופ והמוזיקה של סופ"ש ונסעתי לטיול בני דודים לביקור אצל המילואימניק הקרבי שלנו. נסעתי, התבלבלתי (סימן 4), נסעתי שוב ובסוף הגעתי. הדייט היה קצת מוזר, השיחה קצת חזרה על השיחה הטלפונית, אבל הצלחנו להתקדם עד שהגיעה השעה בה הוא הפך לסינדרלה ובאמצע המשפט "טוב, אז נזמין …

המשך לקרוא סיפור בהמשכים