22/6/2020

כנראה שהייתי באמת מסכנה, זה לא היה רק בראש שלי, כי הפזיותרפיסט שלי קצת נבהל כשהוא ראה אותי והצליח לדחוף אותי לאורתופד. מפה לשם, אני עם כדור נוסף שבינתיים עושה עבודה לא רעה (רק שימשיך ככה) וכמה הפניות להמשך בירור... מפה לשם, הצלחתי לאגור מספיק אנרגיה ואפילו לסדר קצת את הבית, כביסה, כלים ושאר דברים …

המשך לקרוא 22/6/2020

21/6/2020

אחרי שהיד היתה קלה על המקלדת בשעת לילה מאוחרת, קיבלתי 2 הודעות חזרה. אני לא יודעת להסביר למה, אבל זרמתי. אפילו לא נבהלתי כשא' שאל אם אפשר לעבור לוואטסאפ. אפילו לא ברחתי כשנ' שאל אם בא לי לדבר בטלפון. וככה יצא שא' ונ' מתכתבים איתי במקביל, ככה יצא שהשיחה עם נ' ממש זרמה ואם לא …

המשך לקרוא 21/6/2020

5/2/2019 ב'

פתאום הוא צץ שוב, שלח עוד הודעה סתמית אחרי כמעט 3 שבועות של הודיני. רציתי לצעוק עליו: "דביל! מה אתה רוצה מחיי?!?" רציתי לזרוק עליו משהו, אבל הוא לא נתן לי את התענוג - רק הודעה סתמית בוואטסאפ. בלי התנצלות, בלי הסבר, סתם "מה שלומך?" טיפשי. בדיוק הייתי בדרך לפסיכולוגית האהובה עליי, אז החלטתי לנשום, …

המשך לקרוא 5/2/2019 ב'

מסתבר

מסתבר שהוא לא היה שיכור מת. מסתבר שהוא לא היה מסטול מהתחת. מסתבר שזה לא היה פיגוע פייסבוק. מסתבר שזו לא היתה התערבות מביכה. מסתבר שהוא לא מצטער. מסתבר, או לפחות ככה זה נראה מההודעה: "הי, אנחנו בסדר נכון?" "כן, בוודאי, הכל טוב..." עניתי ועכשיו שאני חושבת על זה, מי זה האנחנו שהוא מדבר עליהם? …

המשך לקרוא מסתבר

20/1/2019

כל היום חייכתי, ראית? טוב, רוב היום חייכתי, ראית? קצת מחמאות נזרקו לכיווני והופ - חיוך... יש שם מישהו שחושב עליי, מישהו שחושב שהוא רואה בי משהו. לפעמים התעצבתי שזה קצת מאוחר, שהוא לא אמר קודם, שהוא לא ניסה קודם, אבל רוב הזמן חייכתי, רוב הזמן הוחמאתי, רוב הזמן שמחתי. סופסופ, חייכתי. באמת. הגיע לי …

המשך לקרוא 20/1/2019