27.3.2020

ימים מוזרים הם ימי הסגר והבידוד. וירוס קטן ששיתק את העולם וגנב לי את חופשת האבטלה... ברקע ה- white strips שרים I just don't know what to do with myself ופתאום זה נחת עליי שגם לי אין מושג... אין לי בעיה לשכב יום שלם על הספה, לבהות בטלוויזיה ולשחק קנדי קראש, לגלוש מידי פעם למגוון …

המשך לקרוא 27.3.2020

16.3.2020

קיבלתי היום את השולחן של סבתא. זה שולחן פורמייקה ישן, כזה שבקלות היה אפשר לזרוק לפח. אבל הוא שלה, של המטבח שלה. היא ישבה לידו כל יום במשך 60 שנה (אולי יותר...), אני אכלתי עליו ארוחות בוקר, צהרים וערב, ישבתי לידו והקשבתי לסיפורים שלה או סתם לרדיו שניגן. עכשיו הוא במטבח שלי, נראה קצת לא …

המשך לקרוא 16.3.2020

ועוד לא אמרתי הכל

רגעים קטנים של אושר מתרחשים כשאריק שר, רגעים גדולים של אושר מתרחשים כשאריק שר שיר שלא הכרתי והוא פשוט מעולה! אני זקוקה לרגעי האושר האלו עכשיו, זו תקופה שכזו... הדמעות לפעמים מציפות בלי אזהרה, געגועים עזים משתלטים בלי הכנה. המעבר בין העצב לשמחה קיצוני והנפילות מכאיבות. לפלנד מאחורי ואני רק רוצה לחזור ללבן הגדול והמדהים …

המשך לקרוא ועוד לא אמרתי הכל

מפגש פרידה

לפני חודש וקצת הודעתי שדי, סיימתי. ההחלטה התקבלה בשיא תקופת הכאב, ההודעה נמסרה בשיא תקופת העלבון. חודש וקצת של תהליך פרידה איפשר לי לכאוב פחות ולשים את העלבון בצד, כי כמה אפשר להסתובב עם המשקולת הזו על הצוואר? כשעוזבים את העבודה צריך לתת חודש, במשרות בכירות נותנים יותר - אני מסיימת בשבוע הבא את 3 …

המשך לקרוא מפגש פרידה

19/2/2020

זו נחיתה קשה, אחת היותר קשות שהיו לי. געגוע ללבן הבוהק, למרחבים הפתוחים, לחופש המוחלט, לאנשים וללבד, לפעילות האינטנסיבית שלא תלויה בהחלטה שלי אם לצאת ולקום - עושים כי מישהו אומר והחליט. זו נחיתה קשה, למרות היום התאוששות שלקחתי לעצמי. הקירות סוגרים עליי, הבית לוחץ עליי, הפחד מההתחלה החדשה הלא ברורה, החששות שלא אמצא את …

המשך לקרוא 19/2/2020

18/2/2020

כמעט ולא בכיתי עליה שם בארץ הקרה והמושלגת, אבל חשבתי עליה לא מעט. כמעט ולא בכיתי עליה שם בארץ עם המרחבים הלבנים האינסופיים, אבל בנסיעה הארוכה באוטובוס כשהפלייליסט שלי החליט לאתגר אותי עם רצף שירים שכזה, הדמעות יצאו ואף אחד לא ראה. כמעט ולא בכיתי עליה שם בארץ הרחוקה, אבל עכשיו כשאני כבר בבית אחרי …

המשך לקרוא 18/2/2020