לחטט בפצעים

אני חושבת שהוא היה קצת כועס עלינו, שחיטטנו בפצעי העבר שהוא כל כך ניסה להסתיר (להדחיק?). אני חושבת שזה היה קצת מכאיב לו, לראות את מה שנישאר, לראות עד כמה הכל הלך כאן אחורה, להיזכר במה שהיה, להיזכר במי שהיה, להבין שכלום לא כמו שהיה. אני חושבת שהוא היה קצת שמח שהגענו עד לכאן, שראינו, …

המשך לקרוא לחטט בפצעים

מודעות פרסומת

מחר נתקרב

סבא מעולם לא דיבר, לא סיפר מה היה, לא גילה איך שרד. לפעמים ברח לו סיפורונצ'יק, לפעמים איזה משפט עלום, לפעמים הסבר לא ברור על תמונה של אחרי המלחמה. סבא מעולם לא דיבר, סבתא סיפרה בשביל שניהם. גם בפעמים המעטות שמישהו העז לשאול, התשובה בדרך כלל לא הגיעה. אם היה לך מזל, זכית להפנייה אל …

המשך לקרוא מחר נתקרב

קצת הגזמתי

קצת הגזמתי אתמול (או יותר נכון, היום לפנות בוקר), היתה פה הפצצה קלה של פוסטים. קצת הגזמתי והקאתי על הדף הוירטואלי את כל הלכלוך ששכב עליי. סליחה. עם כל ההפצצה הזו, איכשהו שכחתי לצרף צלילים. אז הערב, בדרך הביתה השיר הזה התחיל להתנגן. משהו פשוט כזה, הרמוני, קטן אבל כ"כ מתאים. הייתי בטוחה שכבר שיזמתי …

המשך לקרוא קצת הגזמתי

מעניין מי אתם….

אני לא יודעת מי אתם אותם קוראים שקפצו לביקור ופשוט דילגו מפוסט לפוסט באיזה בינג' פוסטים מרשים שכזה. אני לא יודעת מה גרם לכם לקרוא דווקא את הפוסטים האלו, אולי זו היתה המלצה של המנגנון המשוכלל של האתר, אולי בחירה שלכם... אני לא יודעת אם אתם קוראים קבועים או מזדמנים, אם תחזרו שוב או שהספיקה …

המשך לקרוא מעניין מי אתם….

24 ימים

פתאום מצאתי את הפוסט הזה, הוא שוכב אצלי בטיוטות כבר מעל חודש. שכחתי ממנו לגמרי, עברו יותר מ-24 ימים, רמת הלחץ קצת ירדה, אבל המבטים לעבר הידיים עדיין מוגנבים... ספויילר:  הוא לא הלך לרופא עדיין, אבל נראה שהוא קצת נרגע. גם אני, אבל רק קצת, רק על פני השטח, רק כהדחקה בריאה. __  .  __  …

המשך לקרוא 24 ימים

צעדתי

צעדתי לכיוון הבית עם שקית של אוכל על כתף אחת, תיק עם כלום על הכתף השנייה וג'אנק פוד בשקיות מרשרשות. צעדתי לכיוון הבית עם שרירים תפוסים מפדלאות של שנתיים שאני מנסה להיפטר ממנה בחודש האחרון, עם כאב ראש חוזר שמסרב להיעלם כבר כמה ימים ומוזיקה באוזניים שבאופן פלא ידעה להגיד בדיוק את מה שניסיתי להדחיק. …

המשך לקרוא צעדתי

איבדתי את חוט המחשבה

אני לא יודעת מה לעשות, אני לא בטוחה שיש לי מה לעשות. המקרר שלי ריק, נטוש ממש, אבל הרגליים שלי לא מצליחות לנוע לכיוון הדלת ומשם לכיוון הסופר. אני אוכלת שטויות, ממש שטויות. מזמינה ג'אנק פוד רק בגלל שהוא מגיע עד לדלת ולא מחייב אותי לצאת. אני רעבה, מחכה לארוחת ערב של שישי כדי לאכול …

המשך לקרוא איבדתי את חוט המחשבה