מפגש פרידה

לפני חודש וקצת הודעתי שדי, סיימתי. ההחלטה התקבלה בשיא תקופת הכאב, ההודעה נמסרה בשיא תקופת העלבון.

חודש וקצת של תהליך פרידה איפשר לי לכאוב פחות ולשים את העלבון בצד, כי כמה אפשר להסתובב עם המשקולת הזו על הצוואר?

כשעוזבים את העבודה צריך לתת חודש, במשרות בכירות נותנים יותר – אני מסיימת בשבוע הבא את 3 חודשי ההודעה מוקדמת שלי. כשעוזבים קבוצה צריך לתת חודש, אם באמצע לא מגיעים כי סבתא נפטרה נותנים יותר – אני סיימתי היום את החודש וקצת שלי.

השלמתי את התהליך הנוכחי.

השלמתי עם הרע והטוב שהיה.

השלמתי עם האתגרים שעמדתי בהם ועם אלו שנכשלתי בהם.

השלמתי עם חוסר השלמות שלי ועם האפשרות שגם אם אתחרט זו עדיין ההחלטה הנכונה בשבילי עכשיו.

חתיכת תקופה העברתי שם בחדר הזה, אנשים באו והלכו, סיפורים סופרו, רגשות נחשפו, מילים רבות נאמרו, חיוכים רבים חוייכו, דמעות אחדות זלגו. רגעי שתיקה, שיחה, בדיחה וכאב.

אנשים שכנראה לא אפגוש בחיים. לחלקם אתגעגע, לחלקם פחות. יהיה מוזר בערב השבועי הקבוע להיות בבית, לא לדעת מה התחדש, מה קורה, מה התיישן, מה לא השתנה. יהיה מוזר, אבל הגיע הזמן שלי להתקדם.

דף חלק החל ממרץ 2020 – בלי עבודה, בלי קבוצה. אני והעתיד הפתוח לפני.

דף חדש חלק בספר העבה שהוא החיים שלי…

מסכים שטוחים / נקמת הטרקטור

צרצרים מצרצרים אנחנו פה לבד
בועות סבון שקופות עולות לאוויר עכשיו
תפוחי זהב עוברים מיד ליד
צמר גפן מתוק מתוק בפה מתוק ביד
ויום אחד אולי יבוא משהו טוב על סוס לבן
ויום אחד אולי יבוא משהו טוב על סוס לבן