9/2/2020

היא כבר לא בבית שלה, אבל בחלק ממנו נשאר הריח המוכר - זה שעד שהוא נעלם בכלל לא שמים לב שהוא הריח שלה, הריח של הבית. היא כבר לא בבית שלה, ידיים שונות נוברות בזיכרונות, במזכרות, בבגדים, במגירות, בארונות, באלבומים, בחפצים, בדברים. והעיניים שלי אדומות כשכולם מפטפטים וצוחקים, מוצאים עוד זיכרון מוכר, עוד חפץ שלא …

המשך לקרוא 9/2/2020