5/2/2020

הצלחתי לא לבכות כל היום, עכשיו כבר לילה והדמעות מאיימות להתפרץ.

העסקתי את עצמי בעבודה וסידורים שדחיתי יותר מידי פעמים (כי למי יש כוח ללכת לסופר או להחליף מצעים או יותר גרוע מכך – לכבס מצעים?).

התמודדתי לא רע עם ההודעה הרישמית שאישתו של אח שלי בהריון (היו מספיק רמזים מקדימים שנראה לי שהתכוננתי, או אולי זו האדישות הכללית…)

צלחתי שיעור יוגה שלם כמעט בהצלחה (בסוף הפרקים החלשים שלי כבר התפרקו, אבל באמת שרק בסוף)

שרדתי את המשדר הכי גרוע של העונה של הכוכב הבא – מה נסגר עם הסאונד הגרוע ומיליון הזיופים???

ועכשיו חושך, די שקט (חוץ מהמוזיקה שמנסה להשקיט את הצילצולים באוזניים), וכולם הלכו לישון. אני עייפה, מותשת ריגשית. הדמעות מתחילות לעלות, מאיימות לפרוץ. תמונות וזיכרונות קופצים לי לראש ברגעים מוזרים.

איך זה יכול להיות שחיים נגמרים כך ברגע?

איך זה יכול להיות שלא נתראה יותר?

איך זה יכול להיות שהיא כבר לא כאן איתנו, על הכורסא המתכווננת צופה בטלוויזיה או על המרפסת קוראת ספר ונהנית מהבריזה? עונה לטלפון בהלו המפורסם או מספרת עוד בדיחה שנונה, חדה וסרקסטית?

תגיד לי איך זה יכול להיות???

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s