31/1/2020

ידעתי שאני אתפרק כשזה יקרה, הזהרתי את עצמי.

ידעתי שאני אתפרק ולא בטוח שאדע לאסוף את הרסיסים.

הרסיסים מתחילים ליפול ממני, זה לא מרגיש כמו שברים שניתן לאסוף או להדביק חזרה.

תפקוד יומיומי מהראש, אבל הלב בוכה, מתגעגע, לא מבין אין להמשיך בלי.

ואני כל כך לבד…

למה אני כל כך לבד?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s