ברביעי הבא

נפגשתי הבוקר עם הפסיכולוגית החביבה עליי, אלו היו יומיים לא פשוטים, מאוד טעונים ודי הייתי על הקצה.

ידעתי שהיא תחשוב שההחלטה על העזיבה מחייבת עוד חשיבה ושהיא תרצה שאשאר. אבל גם ידעתי שאני לא מסוגלת – לא מסוגלת להישאר ולהסתכל לאנשים בעיניים, להישאר ולהמשיך לעבוד באמת, להיחשף, לעזור לאחרים. ידעתי שאם אשנה את דעתי זה לא יהיה אמיתי, זו תהיה מסכה שאשים על עצמי כל רביעי והיא זאת שתתייצב בקבוצה.

זו היתה פגישה טעונה, מלאה ברגשות.

היא מבינה, היא חושבת זו הזדמנות ללמוד, הזדמנות לגדול. אבל בסוף הפגישה כשהעיניים שלי כבר התייבשו, ראיתי את ניצנוץ הדמעות אצלה ונראה לי שגם היא הבינה שהשבר עמוק מידי. היא עדיין רוצה שאשנה את דעתי, אבל נראה לי שעמוק בפנים היא מבינה שזה הסוף.

או לפחות אני מקווה…

הכל נשמע מאוד דרמטי, אני יודעת. דרמטי ועמום מידי. אני כותבת ומוחקת את הפרטים, אני משחזרת אותם בראש ותוהה עד כמה זה חשוב.

אולי בשבילי, אולי כשיעבור קצת זמן והפוסט הזה יקפוץ לי איכשהו, אוכל לחזור אל הדברים ולהעמיק בפרטים…

אז מהתחלה,

כבר כמה חודשים שהקבוצה מנסה לשכנע אותי לדבר יותר. זה התחיל מהערות קטנות והפך לאג'נדה שאני לא מדברת וזה לא לעניין. התשובה שלי ש"אני כן לוקחת חלק אבל לא מרגישה בנוח לפתוח נושאים" התקבלה בחוסר הבנה, זה הרגיש להם התחמקות. הם לא הצליחו להבין שגם משיחה שאני לא מעלה את הנושא שלה אבל לוקחת בה חלק, אפשר להכיר אותי, אפשר ללמוד עליי ואני יכולה לשתף באמת.

זה היה מתסכל וקשה ולפעמים גם מעצבן ומכאיב, אבל לאורך כל הדרך היתה הרגשה שהם לא מבינים אבל נלחמים עליי. והפרשנות של הפסיכולוגית החביבה עליי: "את חשובה להם, את חלק מרכזי בקבוצה, הם אוהבים אותך ולכן רוצים ממך יותר."

לפני שבועים, אחת מחברות הקבוצה הגיעה מאוד טעונה על החיים ופשוט פרקה את זה בקבוצה ויצאה על כולם ולא מעט עליי. היא שאלה אותי שאלה וכשהתחלתי להסביר את התשובה שלי היא פשוט איבדה את זה והתחילה לצאת עליי שאני אף פעם לא נותנת תשובה ותמיד עוטפת הכל בהרבה הסברים וכל מה שהיא רוצה זו תשובה ולמה אני לא מבינה את זה. (תוסיפו לזה טון כועס ומתנשא ועוד כמה משפטים כועסים).

כשהבנתי שאין עם מי לדבר, פשוט שתקתי.

כשהבנתי שאף אחד לא מנסה לקחת את הצד שלי, לתרגם, להסביר, להגן, כבר נעלבתי.

הפסיכולוגית החביבה עליי אמרה לי בפגישה האישית שהיא חושבת שהגבתי נכון, כי הבחורה לא היתה במצב של לשמוע משהו ושהיא חושבת שבגלל זה אף אחד לא הגיב. לא ממש הסכמתי, אבל ניסיתי לאמץ את הדעה שלה.

ואז הגיעה הפגישה הבאה, בקושי התיישבנו והסתדרנו בכיסאות ואחד החברים פנה אליי ואל עוד חבר בקבוצה (שנינו נחשבים וותיקים) ושאל מה דעתנו על הקבוצה עכשיו לעומת הגילגולים הקודמים שלה (או משהו כזה, הניסוח לא היה ממש ברור). הבחור ענה לו משהו, אני ניסיתי להבין את השאלה אבל הוא לא ממש רצה לענות לי והתחיל דיון קצר על התשובה שהוא כן קיבל ואז שתיקה.

השאלה שלו המשיכה להציק לי. הוא כל הזמן עסוק בהשוואות, הוא כל הזמן מנסה להבין מה היה לפניו, הוא כל הזמן מתעסק בכמה זמן אנחנו בקבוצה או בטיפול ואני באמת לא מבינה למה. מה זה יעזור לו?

אז חזרתי לזה, אמרתי שאני מצטערת לחזור אחורה אבל אני באמת לא מבינה למה זה מעניין אותו והוא כל הזמן מתעסק במה שהיה.

ואז הכל התפוצץ…

הוא יצא עליי ב200 קמ"ש, מטפורית זרק עליי כיסא.

הוא התחיל להאשים אותי שאני כל הזמן מתנהגת ככה, שאני מתנשאת, שאני מתקיפה ועוד כל מיני דברים מהסוג הזה. בכתוב לא שומעים את הטון, לא רואים את הזעם בעיניים – אבל זה היה שם.

ניסיתי לענות ולהסביר, אמרתי שאני ממש מתנצלת אבל באמת שלא התכוונתי לפגוע ולא שאלתי כדי להקניט או להתנא אלא כדי להבין ואני מצטערת שפגעתי, זו לא היתה הכוונה.

אבל הוא המשיך, ב200 קמ"ש, השתמש בכל הדברים הכי אישיים, בכל הכאבים כדי להכאיב לי – בכוונה (וכן, הוא אמר שזה בכוונה והוא לא מצטער).

קפצו למסיבה עוד 2 חברות, זאת מהפגישה הקודמת שאמרה שאני באמת כל הזמן מתנשאת ומתגוננת ומתקיפה ושהם מעירים לי על זה כבר הרבה זמן ונמאס כבר (מעולם הם לא אמרו את זה) ועוד חברת קבוצה יחסית חדשה שלא ממש הבנתי מה הבעיה שלה איתי, אבל בגלל שהיא חדשה היא קיבלה ממני גרייס קל. היא הסכימה עם כל מה שנאמר והוסיפה והחמיאה לבחור שיש לו אומץ להגיד את כל הדברים האלו.

שניים נוספים שתקו.

שתיקה רמה, צועקת, מכאיבה.

אחת מהם בשלב מסויים כשאני כבר שותקת כמה דקות ומדברים עליי ומעליי, ניסתה לנהל איתי שיחה. אמרתי לה שאני לא במצב נפשי להגיב כי אם אני אגיב עכשיו זה לא ייגמר בטוב, אבל (ואז פניתי לבחור), זו הפעם השנייה שאתה יוצא עליי ככה, זו הפעם השנייה במהלך השנתיים שאנחנו מכירים זאתה נעלב ממשהו ופשוט מחליט לתקוף בכל הכוח ואפילו מודה שזה בכוונה, ואני לא מוכנה לדבר כזה.

דמעות בגרון, קפיצות ברגל ורצון עז לברוח השתלטו עליי. התאפקתי שלא, ניסיתי לנשום, להתנתק, לספור את הדקות לאחור.

אם זה לא מספיק מעליב ומכאיב, הדיון המשיך מעליי, איך אני תמיד מתנהגת ככה, איך "כולם מרגישים ככה כבר הרבה זמן" ואי אלו דברים.

אז נפל לי האסימון, אפילו כמה אסימונים…

1. כנראה שהם לא באמת אוהבים אותי, פירשתי הפוך את כל החודשים האחרונים.

2. כנראה שחמלה וניסיון לעזור שמורים רק למי שדומה להם.

3. כנראה שאני באמת לבד בקבוצה, כי השותק הראשי שתק. כי זה שאני ציפיתי ממנו לפחות לנסות להוריד את הלהבות (אם לא להגן עליי), מילה פיו מים.

4. זה היה מפגן אכזריות. זו מילה קשה אבל זה מה שזה היה. ולי לא מתאים להיות במקום כזה.

ברביעי הבא אתחיל את הפרידה, אודיע על העזיבה ואספור לאחור את הפגישות עד לסיום תקופת ההודעה. לא כי אכפת לי מהם, בשבילי. שאני ארגיש שגם אם אני עוזבת מהסיבה הזו, לפחות השלמתי את התהליך.

אולי עוד אתחרט על מימוש תקופת ההודעה, לא חושבת שאתחרט על ההחלטה לעזוב, לא נראה לי שיש סיכוי להדביק את השברים.

אם קראתם עד לכאן, אני מתנצלת. זה נשמע כמו ויכוח מפגר שהתנפח מעבר לכל פרופורציות, אני יודעת. אני לא מצליחה להעביר בכתב מספיק טוב את התחושות, הירידה לפרטים הופכת הכל לדיווח לא מספק מסוג "הוא אמר, היא אמרה". אולי הפרטים לא באמת כאלו מעניינים, זה הגוש הזה שיושב לי בגרון כבר כמה ימים שמעניין, זו תחושת ההשפלה והכאב והכעס שמציפה אותה כבר כמה ימים שמעניינת, זה השבר הפנימי העמוק שנוצר בי שמעניין…

חיפשתי שיר שיביע מה שיש לי להגיד, משהו שיחליף את המילים שאני צריכה להגיד ברביעי לקבוצה ולא ממש מצאתי. ואז הבוקר, בדרך לפסיכולוגית החביבה עליי, שודר שידור חוזר של מצעד העשור של 88fm והגיע הקאבר הזה שפשוט הימם אותי! המילים המדוייקות, הקול המהפנט, הרגע המתאים. רצתי לשמוע גם את המקור – הקאבר עדיף, תסמכו עליי!

Trick of the Light / Totemo (Villagers Cover)

"…Well I've come so far to get here
And I've got so far to go
So I'll take what I can get
In matters of the soul…"

2 מחשבות על “ברביעי הבא

  1. פינגבאק: פוסט עדכון – +shloshim30

  2. פינגבאק: הישרדות – +shloshim30

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s