22/8/2019

איך אתה יכול לזהות שאני ברגרסיה?

השעה 2 בלילה הופכת להיות שעה לגיטימית להיות ערה בה, גם 3 בלילה…

הדמעות יוצאות ללא שליטה בזמן נהיגה, נאגרות בגרון במצבים אקראיים, מפוצצות את הורידים באופן כמעט קבוע…

ארבעת הקירות שסביבי מגנים עליי הכי טוב שאפשר והבחוץ כל כך מאיים…

הסתירה הפנימית בין הרצון לקרבה לאנשים והרצון למרחק מאנשים, רק מחריפה. ברוב הימים היא נפתרת על ידי הגשמת הרצון למרחק מאנשים ודמעות על האין קירבה למישהו…

התפריט היומי והלילי שלי מתמלא בשטויות והירקות והאוכל שמחכים לי במקרר, מתקלקלים לאיטם…

הלבד שלי סוגר עליי, חונק אותי, מושך אותי מטה יותר ויותר.

השיחות שלי איתך, עם הישות הזו, הלא מוגדרת, הלא לגמרי קיימת, שאמורה לכל הפחות להקשיב לי ולהכיל את כל הדברים האלו שמבעבעים בי, הופכות רחוקות יותר ויותר אחד מהשניה, אך גם ארוכות יותר ויותר ורטובות יותר יותר…

אני גמורה מעייפות, העיניים נעצמות בזמן שאני מקלידה. כל כך הרבה שגיאות הקלדה מרוב עייפות. אבל השינה הזו מפחידה אותי. לא, זה לא מדוייק – השינה הזו מפתה אותי, היקיצה מפחידה אותי. תחושת הבעתה שעוטפת אותי כל בוקר מפחידה אותי. השקט שעופף אותי כבר שבועות מפחיד אותי.

היום התחלתי איכשהו לדבר על זה בקבוצה, הם לא ממש ידעו לאסוף את הפירורים שפיזרתי ולהבין אותי. הפסיכולוגית האהובה עליי, קצת קלטה את זה (נראה לי), אולי אמצא את הדרך לדבר על זה בפגישה הקרובה. אולי אמצא את הדרך להבין איך להתמודד עם הרגרסיה הזו…

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s