24/6/2019

זה היה יום זוועה, יום שאני מקווה שלא יחזור לעולם.

לעייפות הבלתי נגמרת והבלתי מוסברת הצטרפה אלרגיית הקיץ שלי. האלרגיה שאף אחד לא יודע להסביר ותוקפת מידי פעם.

אבל הפעם היא תקפה בשיא הכוח – אף מטפטף, מוח עמום, עיניים שורפות וגרד בלתי נסבל – והכי גרוע שכדור הקסמים פשוט לא עבד. הוא הקל לחצי שעה אבל לא הצליח להעביר את התסמינים. יום שלם בסיוט.

הדבר היחיד שהקל היה קיפאון מוחלט תחת מזגן. הקל. קצת. ממש קצת.

זה היה יום סיוט, התקף לא מוסבר. מין מכה שמישהו הנחית עליי בלי הסבר, עונש על משהו שלא עשיתי. זה היית אתה?

וביום הסיוט הזה, היתה נקודת אור נחמדה. אני קצת מפחדת לספר, מפחדת לחלוק את האפשרות להתחלה חדשה כי היא עשוייה להיעלם כל כך מהר מבלי להתחיל באמת ולהשאיר אותי שוב עם חלומות במגרה…

אולי הפעם?

אולי הפעם אצליח להשתחרר מהקיבעון של עצמי, של חיי ולמצוא מקום חדש להמציא את עצמי, להוכיח את עצמי. עבודה חדשה עם אתגר חדש, סביבה חדשה עם אנשים חדשים, התחלה מפחידה עם תקווה לשינוי.

הינה, החלומות כבר לא במגרה, הם כאן – במגרה הוירטואלית הזו…

יאללה, הגיע הזמן שהחלומות יתגשמו ושהסיוט האלרגני הזה יסתיים!

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s