רגעי חולשה

לפעמים ברגעי חולשה אני עושה דברים מפגרים:

נעלמת לעולם, מתכנסת בקונכיה שלי ומסננת את הכמה אנשים שעוד בקשר איתי. אין הרבה כאלו, זה טיפשי…

מתעלמת משעות השינה הדרושות לבנאדם נורמלי. אם שפר מזלי וזה סופש או חג, אז היום הופך ללילה והלילה לחור שחור. אם הסופש או החג כבר נגמרו – היום נשאר יום נטול שינה והלילה נשאר חור שחור נטול שינה…

מכאיבה לעצמי, ואם למקד את זה כי גם 2 הנושאים שקדמו לסעיף זה הם סוג של הכאבה עצמית, ממשיכה לסרוג או להפעיל מחשב או כל פעילות מיותרת אחרת שלוחצת בדיוק על אותם גידים ופרקים דולקים. אולי כדי להרגיש, אולי כדי להכאיב ואולי רק כדי למסמס את הכלום שעוטף הכל…

משקרת לכולם, ממציאה תירוצים שהייתי צריכה מנוחה ולכן לא עשיתי כלום. כן, ברור…

נכנסת לקצביה התורנית, למרות שכבר נשבעתי עשרות פעמים להפסיק עם זה – מעולם לא סגרתי את הכרטיס שלי. זה מתחיל בהתגנבות יחידים, סתם כי משעמם לי ולבד לי. ממשיך בסימונים ימינה ושמאלה, בריחה החוצה, חזרה, בריחה, בדיקה אם מישהו כתב, בריחה, החזרת הודעה, חיוך, החזרת הודעה, בריחה, העלמות. סליחה…

לפעמים ברגעי חולשה ובדידות אני עושה דברים מיותרים, דברים מפגרים, דברים שאני יודעת שרק פוגעים בי אבל משום מה עדיין לא מצאתי את הכוחות להפסיק איתם…

אולי בגיל 38 שמציץ מעבר לפינה.

כנראה שלא…

ערב אחר / חווה אלברשטיין

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s