18/4/2019

עבר עליי יום קצת טוב, היד כאבה קצת פחות, התור לרופא הוקדם, דברים החלו לזוז בכיוון מפתיע.

עבר עליי יום קצת טוב, פגישה מעצבנת היתה רק מעצבנת במידה, גנבתי איזו חצי שעה בגן הבוטני שעל יד אוניברסיטת תל אביב ושאפתי קצת אוויר פרחוני לריאות (מומלץ בחום! יש מצב שזה המקום האהוב עליי בעיר למרות שאתר שלו לא עדכני בכלל…) והפגישה בקבוצת מאותגרי הזוגיות שלי עברה לא רע בכלל.

עבר עליי יום קצת טוב, שום דבר לא השתנה באופן מהותי. לא חל שינוי דרמטי. לא גיליתי את המתכון לחיים מאושרים. סתם יום קצת טוב אחרי כל החרא הזה שהוא חיי הרגילים.

וגם גיליתי שיר חדש!

שיר משנות ה-70, שיר גאוני שאין לי מושג איך לא שמעתי עד היום. שיר שמתנגן באוזן מהשנייה הראשונה ותופס את הלב חזק חזק ולא מרפה. שיר שהמילים שלו כל כך מדוייקות שלא יכולתי לוותר על אף מילה גם בשמיעה וגם בקריאה.

אז בפעם הראשונה תקשיבו, בפעם השניה תקראו, בפעם השלישית – תתמסרו.

At Seventeen /Janis Ian

I learned the truth at seventeen
That love was meant for beauty queens
And high school girls with clear skinned smiles
Who married young and then retired

The valentines I never knew
The Friday night charades of youth
Were spent on one more beautiful
At seventeen I learned the truth

And those of us with ravaged faces
Lacking in the social graces
Desperately remained at home
Inventing lovers on the phone

Who called to say "Come dance with me"
And murmured vague obscenities
It isn't all it seems
At seventeen

A brown eyed girl in hand-me-downs
Whose name I never could pronounce
Said, "Pity, please, the ones who serve
They only get what they deserve"

And the rich relationed hometown queen
Marries into what she needs
With a guarantee of company
And haven for the elderly

Remember those who win the game
Lose the love they sought to gain
In debentures of quality
And dubious integrity

Their small-town eyes will gape at you
In dull surprise when payment due
Exceeds accounts received
At seventeen

To those of us who knew the pain
Of valentines that never came
And those whose names were never called
When choosing sides for basketball

It was long ago and far away
The world was younger than today
When dreams were all they gave for free
To ugly duckling girls like me

We all play the game, and when we dare
To cheat ourselves at solitaire
Inventing lovers on the phone
Repenting other lives unknown

They call and say, "Come dance with me"
And murmur vague obscenities
At ugly girls like me
At seventeen

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s