לא כתבתי כי כואב לי, היד חבושה, האצבעות זועקות ומייחלות להקלה. הגוף שלי בועט בי מבפנים.
לא דיברנו כי כואב לי, הלב שלי חנוק, מיואש, המילים ברחו ממני, החלומות כבר מזמן לא כאן, כלום גדול עוטף אותי. הגוף שלי בועט בי מבפנים.
פתאום חזר הגשם, תפאורה מושלמת לתחושה הזו שלי…
פתאום אמא החליטה לנסות שוב לעודד אותי לחשוב על חד הורות, כדי שלא אשאר בעולם הזה לבד.
מה זאת אומרת אשאר? אני כבר 38 שנים לבד, זה המצב הקבוע שלי, זו אני – הבחורה שתמיד לבד. הבחורה שמעולם לא היתה ביחד.
עוד מעט יומולדת, הספירה לאחור כבר החלה. זה הולך ונעשה קשה יותר…
אני מקווה שאתה זוכר את הסיכום שלנו.
הוא נעשה במעמד צד אחד, אבל לגמרי מחייב אותך…
