16/4/2019

לא כתבתי כי כואב לי, היד חבושה, האצבעות זועקות ומייחלות להקלה. הגוף שלי בועט בי מבפנים.

לא דיברנו כי כואב לי, הלב שלי חנוק, מיואש, המילים ברחו ממני, החלומות כבר מזמן לא כאן, כלום גדול עוטף אותי. הגוף שלי בועט בי מבפנים.

פתאום חזר הגשם, תפאורה מושלמת לתחושה הזו שלי…

פתאום אמא החליטה לנסות שוב לעודד אותי לחשוב על חד הורות, כדי שלא אשאר בעולם הזה לבד.

מה זאת אומרת אשאר? אני כבר 38 שנים לבד, זה המצב הקבוע שלי, זו אני – הבחורה שתמיד לבד. הבחורה שמעולם לא היתה ביחד.

עוד מעט יומולדת, הספירה לאחור כבר החלה. זה הולך ונעשה קשה יותר…

אני מקווה שאתה זוכר את הסיכום שלנו.

הוא נעשה במעמד צד אחד, אבל לגמרי מחייב אותך…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s