21/3/2019

כואב לי.

ממש!

כואב לי לשכב, כואב לי לשבת.

כואב לי לכתוב כאן, כואב לי ללחוץ על השלט להעביר תחנה.

כואב לי בברך, באצבעות, בקרסול, בגב, בכולי.

ואני לבד.

ממש!

עוד שבוע עבר ואני עדיין לבד. כולם נעלמו מחיי, אף אחד לא נכנס אל חיי.

זה לא מדוייק, היה את הבחור מיום שלישי. הוא היה חביב, אבל גם קצת לא. וקבענו להיום. אני די בטוחה שהסמס ממספר לא מזוהה היה ממנו. אבל עייפתי וכואב לי וזה תירוץ מספיק טוב להתעלם ולהמשיך להתלונן כאן.

כואב לי באצבעות לכתוב כאן.

כואב לי בנשמה שכואב לי.

ואם כל הכאב הזה לא מספיק, הגיע לפני כמה דקות סמס מאמא שמציע סופש משפחתי בקיץ לרגל חגיגות 40 שנות נישואין.

עדיין לא התאוששתי מחגיגות האחיינית החדשה (מספר 3) והבן החדש של בן-דודי היקר והצעיר.

עדיין לא שרדתי בשלום את החתונה של אחי הקטן ביוני.

עכשיו אני צריכה למצוא את המסכה המתאימה כדי לענות: כן, אין בעיה 😊 ?!?!

ההסכם בינינו מעולם לא היה יותר בתוקף, סתם שתדע…

זהו, הפרקים שלי גמרו עליי. הגוף שלי שורף אותי.

לילה טוב?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s