אגדה

היו היה בחור צעיר לבוש מדים, אשר רצה לשדרג את דרגותיו.
היו היתה בחורה צעירה לבושת מדים, אשר הכשירה את דור העתיד של המשדרגים את דרגותיהם.
ודרכיהם נצטלבו, היא מכשירה והוא מוכשר.
ודרכיהם התפצלו, היא לחייה והוא לחייו.

היו היה בחור צעיר עם רשת חברתית פעילה.
היו היתה בחורה צעירה עם רשת חברתית די רגילה.
ודרכיהם הוירטואליות נצטלבו, שלום-שלום, קצת לייק, קצת איחולים באירועים הנכונים.
ודרכיהם האמיתיות מעולם לא נצטלבו, אבל הוירטואליות גרמה לכך שהם יישארו מעודכנים בכל האירועים החשובים והלא חשובים של החיים.

תמונה קשורה

והחיים האמיתיים המשיכו, והבחור מצא אישה לא וירטואלית וביחד הם הקימו משפחה פוטוגנית מרובת פעילויות פוטוגניות.
והחיים האמיתיים המשיכו, והבחורה עדיין לא מצאה איש לא וירטואלי, אבל היא הקימה חיים פוטוגניים עם פעילויות פוטוגניות וירטואליות מדודות.

והיתה את הפעם ההיא שהחיים הוירטואלים הצטלבו לאיזו שיחת טלפון על המלצה לטיול לחו"ל.
ואחרי שנים, היתה את הפעם ההיא שהחיים הוירטואלים שלהם החליפו המלצות על אפליקציות המסייעות לכל מיני דברים לא חשובים.

והחיים האמיתיים המשיכו, כפי שאתם מכירים – עצובים ומאכזבים הרבה יותר מהגירסא הוירטואלית שכולנו מציגים.

ואז, בשבת חורפית אחת, השמש יצאה והשמיים התבהרו והמוני משפחות ישראל שטפו את אתרי הטיולים בארץ ושוב הצטלבו דרכיהם, שילוב וירטואלי ואמיתי מוזר שכזה.
מעין שיחה וירטואלית לא ברורה, מסיבה לא לגמרי ברורה, שהתפתחה להתעדכנות אקטואלית וקצת נוסטלגיה עם רפרנסים להצטלבות הראשונה.
מפה לשם כל מיני מחמאות נזרקו לאוויר, הבחורה קצת הסמיקה והגניבה חיוך מאחורי המקלדת מלווה בתגובה קצת צינית כדי להסתיר את האדמומיות.
מפה לשם כל מיני שאלות קצת יותר אישיות נשאלו, והבחורה שעוברת תהליך של חשיפה ומלחמה בחומות ענתה בכנות מפתיעה.
מפה לשם הכיוון שהשיחה קיבלה הפך קצת חושפני, לא ברור ובעיקר קצת מוזר לאור ההיכרות-לא היכרות עם האישה הלא וירטואלית שלו בבית.

באגדות, יש סוף טוב.
באגדות, יש חלומות.

במציאות, הבחורה היא בחורה עם רגליים על הקרקע.
היא יודעת שאגדות הן בדייה ולא אמת.
היא יודעת שהחיים הוירטואלים מאחורי מקלדת הם קלים, אבל מאחוריהם יש חיים אמיתיים והם לא תמיד כאלו פשוטים.
היא יודעת שמחמאות תמימות יכולות להפוך מהר מידי לבעיות גדולות.

מפה לשם: "אני צריכה לסיים…"
והוא: "כן, ברור. דיברנו כבר הרבה זמן"
"אבל רק רציתי להגיד עוד משהו"
והיא: ?
והוא: מקליד… מקליד… מקליד… מקליד… מקליד… מקליד… מקליד… מקליד… מקליד… מקליד… מקליד… מקליד… מקליד… מקליד… מקליד… מקליד… מקליד… מקליד…

במציאות, הבחור החליט לחשוף את שעל ליבו (לטענתו עוד מההצטלבות ההיא, פעם מזמן), הבחור החליט כי הגיע הגיל שבו צריך לספר דברים, הבחור החליט כי המחמאות המרומזות לא מספיק ברורות והגיעה העת לספר כי כבר שנים הוא חושק, כי כבר שנים הוא עורג, כי כבר שנים הוא צופה מהצד וחולם. הבחור החליט לספר רק כדי להגיד, לא כדי לקבל תשובה, לא כדי להפוך משהו למציאות.

במציאות, הבחורה הפכה עגבנייה.
במציאות, נשמתה נעתקה.
במציאות, היא הופתעה.
במציאות היא הוחמאה.
במציאות, היא צרחה לעצמה: "איפה היית לפני 15 שנה??? למה לעזאזל לא עשית משהו אז???"
ואז, היא הודתה על המחמאה וביקשה לעצמה את הזכות להיעלם אל העולם הוירטואלי בשנית.

היו היה בחור צעיר שבנה לעצמו חיים מפוארים ופתאום הגיע לגיל 40.
היו היתה בחורה צעירה שבנתה לעצמה חיים ופתאום גילתה שיש מישהו שעורג.
היו היו שני מכרים שדרכיהם נצטלבו בתקופות שונות של החיים, שהעולם הוירטואלי העלה את יחסיהם לדרגת "חברים" ואיפשר להם הצצה וירטואלית על החיים – שם אפשר לרקום אגדות, חלומות, פנטזיות…

אגדה אבודה / צעירי תל אביב

 

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “אגדה

  1. פינגבאק: 20/1/2019 – +shloshim30

  2. פינגבאק: מסתבר – +shloshim30

  3. פינגבאק: ג' – +shloshim30

  4. פינגבאק: 29/5/2019 ב' – +shloshim30

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s