19/11/2018

כבר אחרי אמצע נובמבר, בשנת 2018 – שמת לב שאני חייה בעתיד?

זה מפתיע אותי כל פעם מחדש, איך הגעתי לכאן?

ראית את החיוך שהיה לי על הפנים אתמול? עייפות נוראית ליוותה אותי לאורך כל היום, אבל איכשהו הבחור הזה שהסתמס איתי העלה לי חצי חיוך על השפתיים, אשליה של התחלה שהתמוססה מסיבה לא ברורה בערב.

אני יכולה לנתח את זה למוות, לשאול אותך למה זה קרה לי? למה נתתי לזה להתמוסס? למה לא יזמתי? למה העדפתי לקחת צעד לאחור? למה חזרתי לקונכיה שלי? אבל לא בא לי לשקוע בזה…

הוא לא היה נראה לי כמו הבחור בשבילי, אבל היה מספיק משעשע כדי להעלות לי חיוך על השפתיים. הוא לא היה מספיק בטוח בעצמו כדי להתקשר כפי שהבטיח והעדיף להמשיך להסתמס עד מוות או יותר נכון עד להתמוססות השקטה של שעת ערב מאוחרת. ואני זרמתי עם ההתמוססות…

אני לא באה בטענות אלייך, אפילו לא מבקשת משהו, סתם מספרת לך על עוד כמעט התחלה שלא הבשילה, למקרה שבדיוק הסתכלת לצד השני…

לילה טוב…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s