טוב לאדם, אבל כמה לבד הוא יכול להיות?
כמה ריק ניתן להכיל?
כמה אדם אחד הוא יכול להיות?
אני כ"כ הרבה זמן מקשיבה אל ליבי ועדיין לא מבינה את חיי,
לא יודעת מה יש ומה אני חייבת,
רק מחכה לשינוי –
שמשהו חדש יתחיל,
או שהמשהו הנוכחי יסתיים
(אפילו בקול ענות חלושה)
ימים של רומנטיקה, עכשיו – ביס 1 וביס VOD
ואני מול המסך,
דוחה את הקץ,
מסרבת להשלים עם סוף החופש,
מסרבת להתחיל עם מה שהייתי צריכה לסיים כבר מזמן.
כי יותר קל לברוח לסיפורים של אחרים,
כי יותר קל לברוח להתכתבויות קצרצרות עם פוטנציאל של אולי,
כי יותר קל לברוח.
השנה התחילה,
הארוחות המשפחתיות נסתיימו,
השנה התחילה,
אני עדיין אני,
אף אחד לא עצר אותי באמצע הרחוב וחטף אותי להרפתקה רומנטית סוחפת,
אף אחד לא נעמד מתחת לחלוני והבטיח הבטחות רומנטיות סוחפות,
אף אחד לא הציע להציל אותי מחיי המשעממים.
השנה התחילה,
עוד שניים קיבלו את מספר הטלפון שלי,
אולי משהו בהתחלה הבאה יהיה שונה,
יהיה עם המשך.
השנה התחילה,
אולי משהו בה יהיה שונה, חדש, משנה…