שבורה

אז האח שלי הקטן מתחתן…

זה היה באוויר די הרבה זמן וההימורים נטו לכיוון ספטמבר – הטיול הגדול שלהם, אבל הוא החליט להקדים ולהפתיע.

אז האח שלי הקטן מתחתן…

זה היה באוויר די הרבה זמן וידעתי שזה ישבור אותי סופית, אבל לא חזיתי עד כמה.

אז האח שלי הקטן מתחתן…

ואני צריכה למצוא את הכוחות להתלבש, לשים על עצמי את הפרצוף השמח בחלקם וללכת לברך את הזוג הצעיר. אני צריכה למצוא את הכוחות להתגבר על הבאסה הזו שאפפה אותי עוד מלפני והפכה לנפילה גדולה אחרי.

זה התחיל מתחושת כלום. כלום רייקני שכזה שחוסם כל דבר אפשרי.

זה המשיך בהשתבללות עצומה. השתבללות כזו שחוסמת כל דבר אפשרי.

אחר כך הגיע הצד הפרקטי, ניסיתי לארגן ערב בנות שבוטל אתמול עקב מחלה. אולי תירוץ של "לצאת מוקדם" יעזור עם ההתמודדות עם כל השמחה הזו. אבל המחלה עדיין בעיצומה ואני עדיין לבד.

ואז הגיע השפל, כלומר לבינתיים זה השפל – לא מתחייבת שלא אגיע יותר נמוך. שפופה על ריצפת המקלחת, הדמעות זולגות בלי יכולת לעצור. בכי חזק שכזה, כמו בסרטים, כזה שלא יוצא ממני בדרך כלל…עכשיו אני מנסה למצוא את הכוחות להתלבש, ללבוש את הפרצוף המתאים לשמחה ולצאת לדרך – לפגוש את הזוג הצעיר ושאר המשפחה. לשמוח בחלקם ולהעמיד פנים שגם בחלקי.

כי האח הקטן שלי מתחתן ואני שבורה מבפנים…

אפילו הרדיו צוחק עליי…

מחשבה אחת על “שבורה

  1. פינגבאק: רסיסים – +shloshim30

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s