הימים הם ימי כדורגל

הימים הם ימי כדורגל (וגם קצת טניס),
הלילות הם לילות מחשבות (וגם קצת הדחקות).
ההבנה הזו שפשוט הגעתי לכאן, למצב המוזר הזה, למצב המביש הזה, ללבד הזה, מתחילה לחלחל. לא, ממשיכה לחלחל.

שקלתי לקפל הכל, לסגור את הבושה הזו, את קיר הבכי שמתעד כאן את העליות והירידות, את החיוכים והדמעות, את ההצלחות והכשלונות, את השנים הלא נגמרות האלו שהן החיים שלי.
שקלתי, אבל זה דורש ממני לעשות מעשה אקטיבי עם יותר מידי משמעויות שאני לא בטוחה שאני בשלה להן.

כתבתי כאן מספיק פעמים על התהליך,
אולי כבר לא נשאר לי מה להגיד כי לא קורה אצלי משהו אמיתי.

כתבתי כאן מספיק פעמים על הבאסה, על השחור הגודל,
אולי כבר לא נשארו לי ירידות כי נמוך מיזה כבר אי אפשר לרדת.

כתבתי כאן מספיק פעמים על הלבד,
אולי כבר לא נשארו לי מספיק מילים באצבעות כדי להפר את הלבד הזה.

שקלתי לקפל את הכל, לסגור את הבושה הזו.
אולי "שקלתי" זו אמירה קצת מודעת מידי, כל "השקלתי" הזה התחיל בערך דקה וחצי לתוך כתיבת הפוסט הזה. מעין ביטוי לתחושה לא מוסברת שמלווה אותי כבר כמה זמן שלא ממש הצלחתי לבטא.
אולי "שקלתי" זו אמירה עם קצת יותר משמעות ממה שהתכוונתי ופתאום כל החיים נחתו לי על הראש ואני הרי מנסה להדחיק אותם כמה שניתן, כי הם במילא לא כאלו מוצלחים…

Fell On Black DaysSoundgarden 

Whatsoever I feared
Has come to life
Whatsoever I've fought off
Became my life

Just when every day
Seemed to greet me with a smile
Sunspots have faded

And now, I'm doing time
Now, I'm doing time

Cause I fell on black days
I fell on black days

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s