קצת הגזמתי

קצת הגזמתי אתמול (או יותר נכון, היום לפנות בוקר), היתה פה הפצצה קלה של פוסטים.
קצת הגזמתי והקאתי על הדף הוירטואלי את כל הלכלוך ששכב עליי.

סליחה.

עם כל ההפצצה הזו, איכשהו שכחתי לצרף צלילים.
אז הערב, בדרך הביתה השיר הזה התחיל להתנגן.
משהו פשוט כזה, הרמוני, קטן אבל כ"כ מתאים.
הייתי בטוחה שכבר שיזמתי אותו מתישהו, אבל לא.
בדר"כ אני שוכחת את השירים האלו שהשזאם לא מוצא, אותו הצלחתי לזכור…

תרקדי את זה / דניאלה ספקטור ודאנה איבגי

תעשו טובה, תקראו את המילים. הן מסבירות הכל. תמצית מדוייקת של כל מה שאני מנסה להגיד כאן כבר שנים…

סיימתי עכשיו שיחה עם עוד בחור מהאתר,
מוזר, אבל מידי פעם יש עדיין שיחות כאלו…
היתה לנו התכתבות די מוזרה באתר והיתה לי הרגשה שזה עשוי להתגלות כפלופ אחד גדול, אבל קיוויתי. קיוויתי שהוא יהיה מוזר בדיוק במידה הנכונה, במידה המתאימה, במידה המגניבה.
ואז הוא התקשר, והיה את הרגע הזה שה'הלו' אומר הכל…
ואז הוא התקשר אחרי שעה וחצי (כי לא יכולתי לדבר בשיחה הראשונה) והבטחתי לעצמי לתת לזה צ'אנס, לבחון את המוזרות בלי שיפוטיות מתפרצת.
אבל המוזרות אפפה את הכל,
שיח מתיש כזה, דיון עומק על כלום רק כדי להתפלסף על משהו.
אני הראשונה להודות שיש בי צד פילוסופי לא קטן, אבל התפלספות אני לא אוהבת. משהו בדיון רק כדי לדון, משהו בויכוח רק לשם ויכוח – זה מתיש אותי ואני מאבדת ריכוז ואני פשוט נכבית.
אבל ניסיתי, שאלתי, עניתי, הסטתי, ובסוף החלטתי שלא למשוך באף ונפרדנו כידידים…

קיוויתי.
קיוויתי שהוא יהיה מוזר בדיוק במידה הנכונה, במידה המתאימה, במידה המגניבה.
אולי בפעם הבאה?

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s