צעדתי

צעדתי לכיוון הבית עם שקית של אוכל על כתף אחת, תיק עם כלום על הכתף השנייה וג'אנק פוד בשקיות מרשרשות.
צעדתי לכיוון הבית עם שרירים תפוסים מפדלאות של שנתיים שאני מנסה להיפטר ממנה בחודש האחרון, עם כאב ראש חוזר שמסרב להיעלם כבר כמה ימים ומוזיקה באוזניים שבאופן פלא ידעה להגיד בדיוק את מה שניסיתי להדחיק.

צעדתי והרוח קיררה את הראש הדואב, מסביבי כל מיני אנשים צועדים,
רובם לבושים בבגדי ספורט מושקעים,
חלקם עם אזניות וחלקם מדברים עם חברים,
חלקם הולכים בנינוחות וחלקם רצים,
חלקם מלווים בכלבים וחלקם מלווים במחשבות,
אני צעדתי לאט, לא בבגדי ספורט, סתם הליכה מהמרכז המסחרי הביתה.
המוזיקה באוזניים ניקתה את הרעשים שבחוץ אבל לא הצליחה להתגבר על הרעשים שבפנים.

צעדתי וקיוויתי שאיכשהו כאב הראש יעבור, כי באמת שכבר נשבר לי ממנו.
צעדתי וגיליתי שהכאב לב חזר, למרות שהוא מעולם לא ממש עזב.
צעדתי וסוף סוף השבוע תקף אותי בלי הכנה מראש, פשוט נחת עליי ותבע את השביזות המגיעה לו.

אני לא יודעת מתי זה ייגמר, התהליך הזה של צעד אחד קדימה – שניים אחורה, ההרגשה הזו של למעלה ואז הכי למטה שאפשר, התחושה הזו של השקט שלפני הסערה ואז סערה שחורה משחור.
אני לא יודעת אם מתישהו אני אתגבר על זה, אני לא יודעת אם מתישהו אני אסיים עם זה, עם התהליך הזה שאני מעבירה את עצמי – צעד אחד קדימה ושניים אחורה, פעם למעלה ופעם למטה, שקט מפחיד של לפני הסערה ואז סערה שחורה משחור.
אני לא יודעת אם יגיע היום שבו השירים שבאוזניים לא יתחברו להרגשה הקשה שבלב, שהמשפטים האלו לא יפגעו בנקודה הכי נכונה וכואבת שיש…

שומדבר - אמיר דדון

נפלה עלייך עצבות - כנסיית השכל

Bent - Matchbox Twenty

מחשבה אחת על “צעדתי

  1. פינגבאק: קצת הגזמתי – +shloshim30

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s