לא בא לי…

קצת יותר משבוע של חופש, באמת חופש.
בלי מיילים.
בלי טלפונים.
בלי וואטסאפים מהעבודה (כמעט).
בלי לקוחות.
בלי עבודה.

לא בא לי לחזור…

הייתי אמורה לנוח, קצת משפחה, קצת חברים, כמה הופעות טובות ואז לחסל את מלאי המיילים הבלתי הגיוני שמחכה לי ועוד כמה משימות הכרחיות שביום-יום אין ממש זמן אליהן.
אז נחתי,
קצת משפחה,
קצת חברים,
כמה הופעות טובות,
והמיילים עדיין מחכים לי, בטח נוספו כמה, בטח יש כמה אנשים שכועסים עליי כי לא עניתי, כי לא עשיתי את מה שתיכננתי, את מה שקיוויתי לעשות.

לא בא לי לחזור…

הייתי זקוקה לחופש הזה.
לא צריכה, זקוקה.
כי כבר הרבה זמן לא הייתי בחופש אמיתי.
כי כבר הרבה זמן שהמוח שלי משווע להפסקה.
כי כבר הרבה זמן שהמחנק עוטף אותי ומחכה להשתחרר.
אני זקוקה לעוד כמה ימים של חופש מלא שכזה.
לא צריכה, זקוקה.
לא בנמצא…

לא בא לי לחזור…

כבר מאוחר, ממש מחר.
עדיין לא פתחתי את המייל.
ראיתי עוד כמה פרקים שהיה עדיף שאראה מחר.
כבר מאוחר.
אבל לא בא לי לחזור אז אני מאריכה מלאכותית את החופש,
נותנת לזמן לעבור לאט ולתעוקה בחזה להתגבר.
כי מחר יום ראשון, כלומר ממש עכשיו כבר ראשון. הייתי אמורה לישון אבל לא בא לי לקום בבוקר יום ראשון…

לא בא לי לחזור…

עוד פרק נגמר, כבר 2:00…
אני יודעת שזה לא בריא להתחיל ככה את השבוע,
אני יודעת שאני רק פוגעת בעצמי,
אני יודעת שהיה עדיף פשוט ללכת לישון ולקום בבוקר ולהתמודד עם החיים.
אבל לא בא לי עליהם, על החיים שלי.
הם בודדים מידי.
הם מלאים בירידות וירידות זה כואב.
כי ירידה באה אחרי עליה, אחרי שיא קטן, אבל היא יכולה להיות הרבה יותר ארוכה מהעליה.
כי ירידה יכולה להיות מפותלת, כזו שכל פעם נדמה שהגעת לסופה ואז מגלים שיש עוד הרבה לפנייך.
ועכשיו הירידה לא נגמרת, היא מתפתלת, מעצבנת, תלולה ואז מתמתנת, נראית כאילו היא מתיישרת ואז בלי אזהרה – שוב מתחיל הכיף.

לא בא לי לחזור…

4azwcihy6ich0mnao0lj

עוד אחד נגמר, עוד אחד התחיל…
הייתי השבוע ב-2 הופעות, אחת שחיכיתי לה המון זמן ואחת שהגעתי אליה בספונטניות יחסית ואז הבנתי שחיכיתי לה המון זמן בלי לדעת.
חיכיתי להופעה של ברי כבר הרבה זמן, משום מה לא הסתדר לי עד עכשיו.
לפני חודשיים בערך מצאתי את ההופעה הזו, אבל חברת ההופעות שלי בהריון וידעתי שהיא לא תשרוד הופעת עמידה (שלא לומר הופעת קפיצות עם ברי המלך!), אז שאלתי חברים אחרים ולהפתעתי הם זרמו עם ההצעה ולפני שהם יתחרטו – הכרטיסים נקנו.
אחרי יום ארוך של פקקים מיותרים וביקור חברי לא פחות מיותר, הגיעה שעת ההופעה. מה אפשר להגיד – ברי לא איכזב 🙂
זה מוזר ללכת להופעות עם חברים, אני נכנסת לאווירה, נהנית מהמוזיקה, מתפעלת מהנגנים המוכשרים אבל מביטה כל הזמן על הסיטואציה מבחוץ.
ומבחוץ אני רואה המון זוגות נהנים מהמוזיקה ביחד, חולקים את החוויה יחד. מבחוץ אני רואה את זוג החברים שהגיע איתי מהנה יחד וחולק את החוויה יחד.
מבחוץ אני רואה את החברה שהגיעה איתי עומדת קצת מהצד, לא לגמרי נהנית, לא לגמרי מתמסרת, לא חולקת משהו מזה יחד (אחרי 4 ימים היא תטען שהיא ממש נהנתה למרות שזה לא היה נראה ככה).
להופעה השנייה החלטתי לא ללכת כי אני בחורה נוסטלגית אבל כל חגיגת הרוק שנות ה-90 כבר מיצתה את עצמה, כי אם הם היו משלבים גם להקות צעירות זה היה הופך את הערב לקצת יותר מלהיב, כי לראות עד כמה הזדקנו זה לא כזה כיף.
אבל אז הגיע פסח, והפרסומות על ההופעה הציפו מכל כיוון וההתנגדות העקרונית החלה להיסדק וחברה התלהבה מהרעיון והופ – קבענו!
שוב הגעתי להופעה אחרי יום ארוך של פקקים מיותרים והפעם גם אחרי ביקור מיותר בירושלים.
אבל מה אפשר להגיד, רוק הוא רוק, גיטרות ותופים יוצרים מוזיקה איכותית ושנות ה-90 עדיין מקפיצות באיכות נדירה 🙂
זה התחיל רגוע והתפתח לערב מעולה!
זה התחיל בקור מפתיע של אמפי ראשון לציון והסתיים בחום יחסי של הופעה מצויינת של מוניקה סקס!
זה התחיל עם חברה על הלונג בצפיה תוך זימזום בלהקות של אז והתפתח לקפיצות, ריקוד מביך וצעקות מזייפות של המילים המוכרות!
זה התחיל בצפייה בזוגות מסביב, בחבורות הרועשות מסביב והתפתח לצפייה בזוגות מסביב, בחבורות הרועשות מסביב.
אף פעם לא הרגשתי באמת חלק מחבורה, גם כשהייתי בסוג של חבורה.
אף פעם לא הרגשתי באמת חלק, גם כשהייתי די באמצע.
תמיד הסתכלתי מסביב, תמיד אני מסתכלת מסביב, לומדת מה אחרים עושים, מקשיבה לכמה שיחות במקביל, מדמיינת שמישהו בפינה מסתכל עליי ואולי הפעם גם ייגש לדבר.
תמיד מדמיינת, תמיד מתאכזבת.

לא בא לי לחזור…

כבר אחרי 3:30, עוד פרק וחצי עבר.
עוד מעט יתחיל באמת היום,
מתישהו אצטרך לפתוח את המייל ולראות מה מצפה לי במהלך היום…

לא בא לי לחזור…

עד שלא / יהלי סובול

אני יודעת שזה כבר היה כאן, שכבר המלצתי על האלבום המופלא, שכבר הצדעתי לרומנטיקה שבמילים של יהלי, שכבר פירגנתי לאישתו.
אבל הוא מתנגן לי בראש בלי הפסקה והוא כ"כ מדוייק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s