הלכתי

זה כבר היום השלישי שאני מצליחה לגרור את עצמי להליכה.

כבר יותר מחצי שנה שאני בטטת ספה רצינית, איבדתי את הכוחות הנפשיים למצוא לעצמי מסגרת נאותה לאימון – פילאטיס, trx, הליכה או כל דבר אחר…

בחמישי, אחרי יום של כיף עם חברה ובנותיה החמודות בגן הפורח של הלורד הנדיב, הרגשתי שאני חייבת אוויר, שאני חייבת כמו פורסט גאמפ – ללכת! (כן, אני יודעת שהוא רץ. אבל אני לא אוהבת לרוץ והברכיים שלי שונאות לרוץ…)
אז החלטתי ללכת, לצאת מהבית שלה בעיר הסמוכה וללכת ברגל חזרה אל ביתי. זה לא כזה רחוק, עניין של 55 דקות בהליכה יחסית רגועה, אבל מי הולך בימינו שלא למטרת "הליכה" מחוץ לתל אביב?!?!

זה היה ממש לא מתוכנן, אבל הרגיש לי כל כך הכרחי.
זה היה ממש לא מתוכנן כך שאפילו אזניות לא היו לי ופשוט הלכתי.
זה היה ממש לא מתוכנן אבל הרוח הקרירה והצעידה הקלילה הזיזו משהו אצלי.

http://adenikejemiyo.com/walk-not-talk/
http://adenikejemiyo.com/walk-not-talk/

אתמול, שעת לילה מאוחרת, משהו היה חסר לי. החלטתי לעשות מעשה – להתלבש ולצעוד לסניף הטיב טעם הקרוב לביתי, עניין פעוט של 15-20 דקות. אני יודעת, זה לא רחוק – אבל מי בימינו צועד לאנשהו ועוד ב12 בלילה, מחוץ לתל אביב.
הגעתי בדיוק לסגירה (מי ידע שסוגרים את טיב טעם מתישהו?!?!), הספקתי לקנות 2 חבילות ואפלים הכרחיות להישרדות בלילה הארוך והתחלתי בצעידה חזרה.

הפעם זה היה קצת יותר מתוכנן והיו לי אזניות, אבל הנגן שלי שבק והשתוקקתי לשמוע קצת מאיה איזקוביץ לנשמה – נאלצתי להסתפק ביוטיוב… (אולי זה המקום להתחנן בפני אלוהי היוטיוב שישקיעו קצת באפליקציה שלהם כי עוד מעט 2018 ועדיין אי אפשר להפעיל אותה עם מסך כבוי או אם אפליקציה אחרת עובדת!)
זה היה קצת יותר מתוכנן, אבל לא חשבתי שהצעידה באמת תועיל לי ושאאריך את המסלול בכוונה.
זה היה קצת יותר מתוכנן, אבל עדיין הופתעתי שהרוח הקרירה והצעידה הקלילה הזיזו משהו אצלי.

היום, אחרי יום שלם של שינה ובטלה שוב התחיל לגרד לי ברגליים. התלבשתי וסימסתי לחברה שתצטרף, אבל היא כבר היתה אחרי הליכה אז יצאתי לדרך לבד – אני והמוזיקה שלי.

זה היה מתוכנן, אבל החלטתי לנסות מסלול חדש.
זה היה מתוכנן, אבל לא ציפיתי לחיוך כזה בלב.
זה היה מתוכנן, אבל לא ציפיתי שהשיר הזה יעלה בפלייליסט – השיר שאשמיע לבת שכנראה לא תהיה לי:

Believe In Yourself / Brad

משהו בשיר הזה עשה לי טוב בנשמה, נתן לי קצת תקווה, עשה לי קצת עצוב על מה שלא נראה באופק, העלה לי חיוך לא מוסבר.
שמעתי אותו עכשיו שוב – הuא לא באמת כזה מוצלח, המילים שלו די באנליות וקצת קיטשיות, אבל אני מעדיפה להיצמד לתחושה הראשונית שהיתה לי כששמעתי אותו.
מי יודע, אולי יום אחד היא בכל זאת תשמע אותו…

ואז הגעתי הביתה, בארסה כמעט הפסידה אבל בסוף הצליחה לגנוב 1:1 קטן, עוד כמה שלבים בקנדי עברו ועדיין לא מצאתי כוח להפנים שנגמרו החגים וחוזרים לעבודה. ביאושי ומתוך שעמום טוטאלי, ריפרשתי את תיבת ההודעות בקצביה התורנית והפלא ופלא מישהו כתב.
הוא אפילו כתב משעשע.
הוא אפילו עם פרופיל מעניין.

אז התכתבנו קצת, והוא עדיין משעשע אותי ואפילו נשמע כמו מישהו מעניין.
חיוך קטן נחת עליי ופרטים הוחלפו – מי יודע, אולי החגים שנגמרו יביאו איזו התחלה חדשה?

קשה ללכת לישון עם עצבות גדולה – זה מכביד על הנשמה.

קשה ללכת לישון עם חיוך על השפתיים – זה מעורר חשש מפני אכזבה.

קשה ללכת לישון כשלא בא שמחר יגיע…

מזל שהשיר הזה מתנגן ברקע:

Be OK / Ingrid Michaelson

לילה טוב!

________________________________

נ.ב.

לכל מי שכתב או דאג, הפוסט הקודם לא היה מכתב התאבדות או משהו כזה, סתם פרקתי מחשבות אפלות בלילה קשה…

תודה על ההתעניינות ☺

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s