תכננתי…

כנראה שאחרי כתיבה מרובה צריכים מנוחה, כמו אחרי בינג' ספרים טוב…

הרבה קרה,
הרבה לא השתנה,
אני עדיין אני…

נתחיל מהסוף – היו לי הרבה תכניות להיום ואפילו כמעט התחלתי למלא אותן.
אבל אז הגיעה הכוננית והתנגשה בזרת שלי!
ועכשיו היא בצבע סגול-כחול-שחור,
בגודל יותר קרוב לבוהן מאשר לזרת,
פימפום לב חזק בקצה שלה,
וכאב עז מפלח אותי בכל תזוזה.
נראה לי שהיא שבורה, אולי סתם חבולה קשות,
מעניין מה הרופא יגיד מחר.
וזה לא שיש הרבה מה לעשות חוץ מלקשור אותה לחברה שלה ולחכות שזה יעבור…

גם בשבוע שעבר היו לי תכניות שנגוזו – בערך…
תכננתי לכתוב על הדייט המדהים שהיה לי,
לספר על הבחור שממש הלהיב אותי ואולי אפילו על התקווה שמתחילה למלא לי את הלב.
תכננתי להתחיל להרגיע את עצמי שלא לפנטז יותר מידי ולבנות מגדלים גבוהים מידי,
לספר על כל ההיכרות ה"מסודרת" הזו שהפתיעה אותי – לטובה.
אז תכננתי, וגם לא כתבתי.
כי זה פשוט לא קרה.
כלומר היה דייט, פשוט כל הדברים האלו שלאחריו לא קרו כי הבחור היה ממש לא בשבילי – באסה לי…

הוא היה בחור שמישהו בעבודה הכיר לי אותו, משהו מוזר כזה בדרך לא דרך.
לא ממש ראיתי אותו לפני, אבל לאור מצב הדייטים שלי החלטתי לזרום ומה שיהיה יהיה.
דיברנו קצת בטלפון, השיחה לא התעלתה לגבהים ונדף ממנה ריח קל של חוסר התאמה אבל שוב – לאור מצב הדייטים שלי החלטתי לזרום ומה שיהיה יהיה.
אז קבענו למוצ"ש.
בחמישי הוא סימס באיזה עשר בלילה אם בא לי בספונטניות לצאת ללילה לבן בת"א, אבל כבר הייתי עם חברים (הופעה מעולה של נקמת הטרקטור ומוניקה סקס!) אז נשארנו עם מוצ"ש.
הוא הזהיר אותי שיש לו נטייה לאיחור ולכן הציע שאגיע חצי שעה אחרי שקבענו, ועדיין הגעתי לפניו.
ואז גילינו שהפאב עדיין שומם ולכן החלטתי לאמץ את רעיון "דייט הגלידה" שהציעו בקבוצה למאותגרי יחסים – קונים גלידה בגלידריה, מסתובבים קצת ואם זה לא זורם הרווחתם דייט יחסית קצר 🙂
האמת, הכל הסתיים עוד לפני שהתחיל, איך שראיתי אותו הבנתי שזה לא יילך.
זה נכון שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו, אבל אם הכריכה מעידה על האופי אז אפשר.
כי יש חנון מגניב ויש אחד שנראה כאילו שהוא יצא מהצד הפחות טוב של שנות ה-80.
כי אפשר לסלוח על כל מיני בגדים בגזרות מוזרות ומיושנות, אבל תיק צד לגבר זה כבר מקרה קשה ותיק צד לגבר שהוא בעצם תיק של אישה זה כבר מקרה אבוד.
אז דיברנו קצת ושתקנו קצת וסיימנו בביי חביב שעומד מאחוריו – להתראות ולא להתראות…

זו לא הפעם הראשונה שמישהו שמכיר אותי מכיר לי מישהו שאין לי מושג למה הוא חשב שהבחור יתאים לי.
ברור לי שלהיות שדכן זה קשה, אפילו קשה מאוד.
הרי אם אני לא מצליחה למצוא לעצמי, אז מישהו אחר יצליח?
וגם מה הסיכוי שהבחור יהיה ה-בחור?
אבל עד כדי כך להיות לא בכיוון?!?
מה זה אומר???
עליי???
עלינו???
על מה שאני מקרינה???
על מה שאנשים יודעים עליי???
על מי שאנשים חושבים שמתאים לי???

יש מי שאוהב אותי / זהבה בן

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s