הקול השבור והממכר הזה…

בזמן האחרון חזרתי לכריס קורנל.

אולי זה לא לגמרי מדוייק להגיד שחזרתי אליו, כי לא בדיוק הייתי שלו בעבר. אני מודה שלבושתי גיליתי אותו די מאוחר, אבל רק עכשיו כשהוא החליט לגדוע את הכל בטרם עת ישבתי להקשיב לעומק לשירים האפלים שלו.

יש לו קול מדהים. השילוב האלוהי שיש רק לטובים ביותר – יכולת שירה ללא זיוף וקול שבור-שחוק ומהפנט!

והקול הזה יכול להטעות.
כי הוא ממכר וממסמס לפעמים את המילים הקשות שנאמרות.
כי הוא משתלב נהדר עם הגיטרות והתופים והרעש הרוקיסטי הזה.
הוא אפילו הצליח לקחת את השירים הכי מוכרים של אחרים, להפשיט אותם לגמרי ולתת להם חיים חדשים ומדהימים עם גיטרה אקוסטית בלבד…
(תעשו טובה ותקשיבו לגירסת הכיסוי שלו לבילי ג'יין של מייקל ג'קסון וגם ל- Nothing Compares to You של פרינס או אם אתם מעדיפים של שינייד א'וקונור, תטיילו קצת לשילוב המטורף בין One של U2 לזה של מטאליקה.
מבטיחה לכם שמשם כבר תמשיכו לבד לעולם קסום וממכר…)

Chris CornellLike a Stone

"…On my deathbed I will pray
To the gods and the angels
Like a pagan to anyone
Who will take me to heaven
To a place I call
I was there so long ago
The sky was bruised
The wine was bled
And there you led me on…"

אבל כשקוראים את המילים, מגלים עד כמה הבנאדם היה מוטרד. עד כמה החיים היו עבורו מסע קשה ומייגע…

וזה ממכר, הקול, המוזיקה, המילים, מצב הרוח…

וזה משפיע, הקול, המוזיקה, המילים, על מצב הרוח…

אז החלטתי להיכנס לתוכנית גמילה כי אי אפשר להמשיך ככה. אני צריכה למצוא משהו שיעזור לי להתמודד, להתרומם ולא משהו שיגרור וימשוך למטה, לחשיבה בכיוונים אפלים מידי.

עדיין לא מצאתי מה יהיה הפלייליסט הגומל, אולי אתחיל להתכונן להופעה של רג'ינה ספקטור באוגוסט. נראה לי שקצת כוח נשי יכול להיות טוב לימים הקרובים.

נכון שיש עוד לפניי את בריטני ביולי, אבל זה קצת טו-מאצ' להתחיל להקשיב לה כפלייליסט 😉

___________________________________________

לילה, חושך ושקט בחוץ. עשיתי כמה טעויות הלילה:
אתמול ריגשות אשם על חוסר היעילות שלי גררו אותי ללילה לבן לא פרודוקטיבי, שגרר נפילה למיטה באפיסת כוחות ב-17:30 ושינה עמוקה של שלוש שעות. ואם זה לא מספיק, נזכרתי שנייה לפני שהלכתי לישון (ב-1 בלילה) שמחכה לי סרטון אימון שרציתי לעשות וכך יצא שאימון אינטרוולים הצליח להעיר אותי ואני שקעתי לאחריו בספר שלי.

ברקע, רג'ינה וחברותיה מתנגנות מנסות להרגיע, להנעים ולרכך את רעש המזגן והצילצול התמידי באוזניים.
הספר הזה זורק אותי לתקופת מלחמת העולם השניה ובמקביל לעכשיו, לאובדן.

משם לפה, הכרית שלי מתמלאת בדמעות בלתי נשלטות.
געגוע עמוק שובר לי את הלב.
זה לא רק הספר.
זה שילוב של הספר, שבועות ותקופה רגישה שכזו.
כי שבועות זה חג כ"כ משפחתי ומושבי אצלנו.
בכל חג הוא חסר לי בטירוף, אבל יש משהו בחג הזה, שקיבל צביון כ"כ חלוצי למרות היותו חג דתי כמו כל החגים, החג שהוא החג של המושב, של סבא והוא לא שם.

http://pirulin.tumblr.com/post/9908936834

הוא היה יכול לשבת בראש השולחן, להסתכל בגאווה על כולנו, לחייך למשמע הצחוקים והשיחות הצולבות, להתענג על דברי החוכמה של הנין שמעולם לא הכיר ולהתאהב בנינה הקטנה עם השיער הזהוב והמבט השובב.
היינו יכולים לעלות איתו למעלה, לחגוג עם כולם את החג. להסתובב איתו בין כל אורחי החגיגה בעודו צועד עם מקל תומך, כובע מצחייה, חזה נפוח מגאווה, ראש מורם וחיוך בלתי נגמר.
הוא היה נוזף בנו כשהיינו מפריעים עם השטויות שלנו בזמן הטקס ואנחנו היינו צוחקים.
הוא היה משוויץ בנו כשמכר כזה או אחר היה מתקרב להגיד שלום ואנחנו היינו צוחקים.
הוא היה מגניב מבט וחיוך גאה לסבתא והם היו צוחקים…

זהו, הכרית שוב רטובה מדמעות.

הלב שוב שבור מגעגוע.

אי אפשר להירדם כשהלב נשפך כל כך.
אי אפשר להירדם כשהפנים רטובות כל כך.
אי אפשר להירדם כשדאגה מהאובדן הבא מרימה את ראשה…

___________________________________________

הבוקר מתחיל לעלות, מבעד לתריס אפשר לראות שהשמיים משנים את צבעם משחור לכחול כהה. השמש עוד לא לגמרי יצאה, אבל הציפורים מתחילות להתעורר.

רג'ינה ספקטור וחברותיה הלכו לישון.
הערתי אותן עוד פעם אבל בסוף נתתי לשקט להשתלט ושקעתי בסיפור חייו של יוחנן ובחייה של אבישג. יוחנן שכל כך מזכיר לי את סבא, למרות שלא בדיוק היה דומה לו. אבישג שמתאבלת בקושי רב על יוחנן אולי כמוני?

עוד מעט בוקר ושוב לא ישנתי. עוד מעט הסופש מתחיל וזה לא סימן טוב…

עוד מעט בוקר ושוב לא ישנתי. קבעתי עם חברה ואני לא יודעת איך אני אשרוד, אבל אני חייבת ללכת. נראה לי שזה חשוב לצאת, לזרוק את עצמי בכוח מהבית, לנסות לדבר, לנסות להקשיב, לנסות להיות בקשר דווקא עכשיו…

עוד מעט בוקר ושוב לא ישנתי. השעון יצלצל עוד שעתיים וחצי ואולי כדאי שאתן למוח לנוח קצת עד אז…

b7e74d0088d1b613e85e6c189b305ca1

___________________________________________

בסוף יצא שהקשבתי לה יותר משדיברתי.
להקשיב זה תמיד יותר קל לי, להתייחס לאחרים, לייעץ, להביע דעה.

לחלוק, לחשוף, להיפתח זה החלק הקשה…

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s