דברים שלמדתי מסבתא

 

סבתא שלי שתחייה, לימדה אותי לא מעט דברים.
חלקם תובנות עמוקות שהיא הרגישה לחלוק איתי ולמד את הדור הצעיר, חלקם דברים שלומדים רק כשמכירים מישהו כמעט 36 שנים ואוספים ממנו רסיסים…

1. לחם זה החיים –
אפשר לאכול אותו בהחבא, אפשר בגלוי.
אפשר לאכול אותו לאט, אבל עדיף מהר.
אפשר לאכול לחם איכותי, אבל גם לחם אחיד לבן זה לא רע.
כדאי לשמור אותו במקרר, אפילו במקפיא אם צריך ואם עדיין נשאר – 'קרוטונים הום מייד' ימנעו את הבזבוז.
לחם הולך עם הכל, אבל לחם עם חמאה זה הדבר.
בקיצור,
רעב? לחם.
לא רעב? אולי בכל זאת פרוסה קטנה? עכשיו הגיע מהסופר…

2. צריך לדבר על הכל – 
לא להחזיק בפנים, זה לא טוב.
לדבר, לספר, שוב ושוב, גם אם נושא השיחה הוא בכלל משהו אחר – לספר ולספר.
אולי כי סבא שתק אז מישהו היה צריך למלא את הריק.
אולי הוא שתק כי מישהו מילא את הריק.
אבל העיקר לספר – שנדע או סתם כי אי אפשר לשלוט בזה? לא יודעת מה התשובה האמיתית…

3. סבלתי אז מגיע לי – 
ושום דבר לא יעצור בעדה, כי מגיע לה פיצוי.
כי אם הגרמנים משלמים, אז שישלמו.
כי אם המדינה משלמת, אז שישלמו.
ואם צריך להילחם, נלחמים.
ואם צריך להתקשר ליו"ר הועדה, מתקשרים.
ואם צריך ללכת לבית משפט אפילו שכולם אומרים שאין סיכוי ולא מגיע, הולכים.
גם בגיל 86 לא עוצרים – מגיע לה פיצוי שלא יספיק לעולם אבל שווה את המאמץ!

4. השואה קשורה לכל דבר –
כמו שאפשר לקשר את קווין בייקון לכל אחד ב-6 צעדים, סבתא יכולה לקשר את השואה לכל שיחה ב-3 משפטים.
בלי בעיה.
בלי להתבלבל.
כדור שלישי גאה – גם אני, לפעמים זה לוקח קצת יותר מ-3 משפטים…

5. צריך למצוא בחור נאה, לא יפה מידי – 
בחור טוב, הגון, שלא מדבר מידי.
אסור ללכת עם הראשון שפוגשים, אבל צריך לדעת מתי להתפשר.
כי הכי חשוב בחיים זו משפחה.
ויאללה קדימה, או אם לצטט אותה: "מתי כבר תביאי לכאן בחור להכיר לי?"
עדיין לא הצלחתי ליישם את העצה הזו…

לסבתא שלי יש עוד המון פנינים, חלקן יכולות להוציא אותי מדעתי וחלקן פשוט קורעות מצחוק.
סבתא שלי היא שורדת, אחת מיני רבים אך מעטים.
סבתא שלי היא חלק מדור הולך ונעלם, דור שחי את הזוועה, שרד אותה וחי אותה כל פעם מחדש בחיים החדשים.
סבתא שלי, שתהי בריאה, הורישה לנו הרבה חוכמות, הרבה תובנות, הרבה הרגלים והפכה גם אותי לדור שלישי לשואה.
שרק נמשיך הלאה אבל שלא נשכח אף פעם…

הוא מחכה לה / גלעד ויטל שמעון

"…הם לקחו אותה
בקרון מלא
למקום שלא חוזרים עוד ממנו
נשאר לבדו, ומאז בליבו
הוא קורא לה, קורא לה…"

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s